הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנאים: רבי יהודה ורבי שמעון - כמי ההלכה

[כללי פסיקה]

בכורות ל ע"א

"גמ'. לאתויי מאי? לאתויי קרבי דגים, דמערבי בהו שמן זית. ההוא טבחא דהוה חשוד לזבוני
תרבא דאטמא במר דכנתא, קנסיה רבא לזבוני אפי' אמגוזי. אמר ליה רב פפא לרבא: כמאן - כרבי יהודה, אי כרבי יהודה - אפי' מים ומלח נמי! לעולם ר' שמעון ובאיסורא דגופיה קנסינן ליה, סתם דרדקי גרו באמגוזי, ואזיל ומשבש לבני טבחי וגרי להו באמגוזי, ומייתו ליה תרבא דאטמא, ומזבין ליה במר דכנתא.

1.
בדף הקודם הסברנו את המחלוקת במשנה בין רבי יהודה ורבי שמעון. ואת פסק הרמב"ם כרבי שמעון. ולפי רוב הפרשנים פסק הרמב"ם כרבי שמעון מסתמך על סוגייתנו.

2.
רבא קנס את השוחט שהיה חשוד למכור את חלב הכליות בחזקת חלב טהור. הקנס עליו היה שלא ימכור אפילו אגוזים.

3.
שואלת הגמרא למי מהתנאים במשנה מתאים פסק דינו של רבא. והגמרא עונה, שכנראה מתאים לדעת רבי יהודה, שמי שחשוד לגבי תרומה יש לקנוס אותו שלא למכור אפילו מים. ועל זה שואלת הגמרא: אם כן מדוע רבא לא קנס את השוחט – על פי דינו של רבי יהודה – שלא ימכור אפילו מים, ומדוע קנס אותו דווקא לגבי אגוזים?

4.
עונה הגמרא שבאמת רבא פוסק כרבי שמעון במשנה שיש לקנוס רק בדברים הקשורים לנושא שבו היה חשוד המוכר. ובמקרה שהובא לפני רבא מדובר שהאיסור נעשה על אגוזים שניתנו כ"שוחד" לילדים שגנבו את החלב מאביהם הטבח.

4.1
זאת אומרת, שרבא פוסק כרבי שמעון במשנה אבל מרחיב את ההיקף, לא לקנוס רק לדברים שיש בהם דמיון ושייכות לדבר הנמכר, אלא גם לדברים אחרים שבעזרתם התבצע האיסור.

5.
ויש לשאול: מדוע רב פפא הניח שפסיקת רבא היא על פי רבי יהודה – ועל כך הוא הציג לו את השאלה - הרי בפשטות פסיקת רבא איננה כרבי יהודה ואיננה גם כרבי שמעון?

5.1
אלא, כנראה, שרב פפא יצא מנקודת הנחה שבמחלוקת בין רבי יהודה ורבי שמעון הלכה היא כרבי יהודה - ראה דיוננו במאמר בדף הקודם. לכן ההעדפה הראשונה של רב פפא היא להסביר את פסיקת רבא כרבי יהודה, ועל כך הוא שאל את רבא כיצד זה מתיישב עם שיטת רבי יהודה.

6.
הגמרא מגיעה למסקנה "לעולם רבי שמעון"... , כלומר, רבא פסק לפי רבי שמעון אלא שהרחיב את היקף הקנס גם לפעולות שסייעו למעשה האסור. מעניין, שלא רבא ענה לו במפורש. כנראה שזוהי תשובת ה"ש"ס".

7.
לפי זה נראה לומר הסבר "חדש" לפסק הרמב"ם שפסק כרבי שמעון. הפרשנים תמהו: מדוע באמת רבא לא פסק כרבי יהודה [לפי הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון]. לפי דברינו, רבא לא ענה לרב פפא ואולי הוא הודה לקושייתו. אבל "עורך הגמרא" הוא זה שאישר את פסק דינו של רבא. "עורך הגמרא" ענה את התשובה של "לעולם...", וממילא יוצא, ש"עורך הגמרא" פסק – כעיקרון - כרבי שמעון.