הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "איכא דאמרי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות כח ע"א

"ועדיין תיבעי לי: שלשים יום אחר שנתו או דלמא קודם שנתו? ת"ש: נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו - משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו, ש"מ.
מסייע לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: נותנין לו שלשים יום משעה שנולד בו מום.
איכא דאמרי, א"ר אלעזר: מנין לבכור שנולד בו מום בתוך שנתו שנותנין לו שלשים יום אחר שנתו - שנאמר: +דברים ט"ו+ לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, איזו הן ימים החשובין שנה - הוי אומר אלו שלשים יום.
מיתיבי: נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו - משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו, השלמה - אין מיהבא - לא! תיובתא דרבי אלעזר, תיובתא. 

1.
לפי שתי הנוסחאות בדברי רבי אלעזר מגיעים לאותה מסקנה - כפי דינו של רבי אלעזר בנוסחה הראשונה. כי לפי הנוסחה השניה דעתו נדחתה וממילא הדין הוא כמו דינו בנוסחה הראשונה.
ומה "הרוויחה" הגמרא מהצעת הנוסחה שניה?

2.
אלא, הדין מהברייתא נלמד מתוך דיוק "השלמה – אין, מיהבא – לא", ובנוסחה הראשונה משמע שזו גם כוונת רבי אלעזר. ודיוק זה מתבקש כדי להקשות על רבי אלעזר בנוסחה השניה, ובנוסחה השניה הגמרא מסיימת "תיובתא דרבי אלעזר תיובתא" – כלומר הדיוק מהברייתא הוא נכון והכרחי. אם הדיוק "לא מחייב" הגמרא לא היתה מסיימת ב"תיובתא" [בלשון כפולה], וממילא יש הוכחה לרבי אלעזר בנוסחה הראשונה.

3.
נמצאנו למדים שהקטע של "איכא דאמרי" איננו רק עדות הסטורית שיש מהלך שונה בדברי רבי אלעזר, אלא הוא נועד לחזק את הנוסחה הראשונה בדברי רבי אלעזר. לפי זה אין צורך להשתמש בכלל הכללי שהלכה כ"לשון אחרון" [יש אומרים שזו שיטתו של הרמב"ם], מפני שבסוגייתנו אין סתירה לפי מסקנת שתי הלשונות.