סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 756
 

"נתגיירה מעוברת...בכור לכהן ואינו בכור לנחלה"

בכורות מו ע"א

בענין גיור של גוי נפסק להלכה יור"ד סי' רס"ח "אינו גר עד שימול ויטבול".

האחרונים מקשים קוש' עצומה מסוגיתינו על חדוש דין של הרמב"ן במס' יבמות מז: שאומר שלמרות שהסדר הרגיל של גיור הוא קודם מילה ואח"כ טבילה מ"מ גוי שיטבול ורק אחר הטבילה ימול את עצמו, הגרות מושלמת ואין צריך לטבול שוב אחר המילה. מביא הרמב"ן ראיה מהגמ' ביבמות ע"ח "גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה", היות ואנו אומרים שהעובר ירך אמו הרי כאשר האם המעוברת טבלה מייחסים אנו את הטבילה גם לגבי הוולד, והבן כאשר יולד לא יצטרך טבילה לגרות משום שטבילת אמו מתייחסת גם אליו,

שואל הרמב"ן הרי אותו וולד כשיוולד אם יוולד זכר ברור שכדי שהגרות תחול יצטרך הוא גם למול את עצמו, ואם בתהליך הגיור חייבת המילה להיות לפני הטבילה אין שום נ"מ במה שנא' שם "שגיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה", הוא הרי כן יצטרך טבילה שהרי הוא עדיין לפני המילה. אם הטבילה חייבת להיות אחר המילה היה צריך שם בגמ' להאמר בתה אינה צריכה טבילה אבל בנה בודאי יצטרך טבילה. אלא אומר הרמב"ן מכאן מוכח שגם אם הטבילה קדמה למילה אין הדבר מעכב בגירות.

מדברי הרמב"ן מתבאר שגיורת שהתגיירה בהיותה מעוברת הוולד כאשר הוא בן זכר חייב לעבור תהליך של מילה כדי לההפך לגר, ועד שהוא לא ימול הרי הוא כגר גדול שטבל ולא מל שעדין אינו יהודי.

הגאון בעל "חלקת יואב" במהדורת ענינא סי' ח' שואל איך יסביר הרמב"ן את דברי משנתנו לגבי גיורת שהתגיירה מעוברת וילדה הוולד בכור לכהן ואינו בכור לנחלה. והטעם- לגבי פדיון הבן תלוי הדבר בלידה וכאשר נולד הוולד הרי אמו יהודיה לכל דבריה, ואילו לגבי ירושה תלוי הדבר עם יצירת העובר, "ראשית אונו" ואז עדין היה האב גוי ואינו בר ירושה. לדברי הרמב"ן שוולד זכר שנולד לאמו הגיורת שהתגיירה בזמן עיבורה צריך עדין הוולד לעבור תהליך של מילה כדי שיהיה עליו דין ישראל, כל זמן שהוולד לא ימול הרי הוא כגוי גדול שטבל ולא מל שעדין אינו גר, מדוע אם כך יתחייב אותו וולד בפדיון הבן, הרי כאשר הוא נולד הריהו גוי גמור, הוא אמנם עבר את תהליך הטבילה ע"י טבילת אמו, אבל שיטת הרמב"ן שעדיין חייב התינוק למול כדי להיות יהודי. תינוק שנולד גוי שייך לחייב בפדיון הבן אם רק אחר לידתו הופך הוא ליהודי? בשלמא אם היינו אומרים דלא כהרמב"ן שהעובר הוא חלק מהאם והיות ולגבי האם היתה הטבילה מספקת כדי לעשות אותה ליהודיה הרי גם העובר ישראל גמור, היינו מבינים את משנתינו, אבל הרמב"ן שחדש שכאשר הוולד הוא זכר עדין צריך הוא מילה כדי להפוך אותו ליהודי כיצד נבין את דברי המשנה.

מתוקף קוש' זו רוצים האחרונים לחדש, שאע"פ שאם גוי מל ולא טבל עדיין הוא גוי לכל דבריו, מ"מ גוי שטבל ולא מל יש בו כבר קדושת ישראל לכמה דברים, שהרי לגבי גויה הטבילה מעבירה אותה לגמרי מטומאת גוי לקדושת ישראל, לכן גם לגבי זכר הטבילה לבד יש לה משמעות לגבי הגיור יותר מאשר מילה לבד, וגם אחר הטבילה קודם המילה יש כבר כמה דיני ישראל על המתגייר ולכן יש לחייב בפדיון הבן את אותו תנוק שנולד למרות שהוא עדיין מחוסר את שלב המילה.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)