הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: רבי יהודה ורבי יוסי; "בחירתא"; "חכמים"

[ביאור הביטויים: כללי פסיקה]

בכורות כו ע"א

"אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה, דתנן שער בכור בעל מום שנשר, והניחו בחלון ואחר כך שחטו - עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין.
אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דתנן צמר המדולדל בבכור, את שנראה עם הגיזה - מותר, ואת שאינו נראה - אסור מני? אילימא ר' יוסי, ובמאי? אילימא בשחטו - בין עקביא בין רבנן אידי ואידי משרא שרי, ואלא במת ואי רבנן אידי ואידי מיסר אסרי! ואי עקביא איפכא מיבעיא ליה, נראה עם הגיזה - אסור, דמיתה קאסרה לי', אינו נראה עם הגיזה - מותר, דמעיקרא תליש!
אלא פשיטא - ר' יהודה; ובמאי? אילימא במת - בין לעקביא בין לרבנן אידי ואידי מיסר אסרי! אלא לאו בשחטה, ואי עקביא - אידי ואידי משרא שרי! אלא לאו רבנן היא, וש"מ: בשחטו פליגי, ש"מ,
בעי ר' ינאי: התולש צמר מעולה תמימה מהו..."

1.
רב נחמן קבע שהלכה כרבי יהודה באופן שמסביר את מחלוקת עקביא וחכמים. הנימוק שלו הוא שיש משנה כזאת במסכת עדויות שנקראת "בחירתא", וכל המשניות ב"עדויות" הלכה כמותם ["מתיבתא", הערה יד; "שוטנשטיין", הערה 21.]

2.
ורב נחמן בר יצחק מוכיח זאת גם ממשנתנו.

2.1
שיטת רש"י היא, שבכל הש"ס "סתם" "רב נחמן" הוא "רב נחמן בר יצחק". ואילו בסוגייתנו ברור ש"רב נחמן" ["סתם" – ללא תוספות] איננו "רב נחמן בר יצחק" מכיוון ששניהם מופיעים בסוגייתנו ברצף,

2.1.1
או אולי מדובר באותו "רב נחמן" [שהוא רב נחמן בר יצחק], אלא שהוא אמר את דבריו בהזדמנויות שונות ו"עורך הגמרא" קיבצם יחד בסוגייתנו. והכינויים השונים נועדו באמת להדגיש שהוא לא אמרם יחד.

2.2
יש אומרים שהבעיה של רבי ינאי היא אליבא דחכמים – כיון שהלכה כמותם ["מתיבתא", הערה יד].

3.
מדוע יש להביא הרבה הוכחות שהלכה כרבי יהודה?

4.
מסכת עירובין דף מו עמוד ב:

רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי,

מכיון שבדרך כלל הלכה כרבי יוסי [וכנראה שכלל זה תקף לא רק בדין עצמאי אלא גם כשהם נחלקים כמי לפסוק במחלוקת קדומה יותר], ובסוגייתנו ההלכה נקבעה כרבי יהודה – בניגוד לכלל הנ"ל – לכן הגמרא הביאה כמה הוכחות לשיטת רבי יהודה.

5.
הערה: הביטוי "חכמים" בש"ס מתייחס לתקופות שונות. בסוגייתנו יש "חכמים" שחולקים על עקיבא בן מהללאל [עדיין בזמן בית המקדש], ויש גם חכמים בתקופות מאוחרות יותר של תנאים [למשל, בתקופת רבי יהודה ורבי מאיר וחבריהם]. ברור מכאן, שהביטוי "חכמים" מתייחס לכמות, כלומר יש קבוצת חכמים שחולקים על תנא מסויים, ובכל תקופה מדובר בקבוצה שונה.