סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 754
"דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתיו דובבות בקבר"
בכורות לא ע"ב
"דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתיו דובבות בקבר" - פירוש: כי התורה לא שייך בה מיתה, וכאשר אומרים דבר שמועה מפיו, ומתחבר מי שאמרו ההלכה משמו אל החיים, על ידי התורה שהיא חיים, ולכך מביא לו החיים עד ששפתיו דובבות בקבר, שהרי יש לו חיבור אל החיים בדבר שאין שייך בו מיתה וכו'. ואין פירוש 'שפתיו דובבות' הם השפתים מן גוף המת, רק על כח הדבור, וכמו שמוכח בכמה מקומות כי כח הדבור הוא כח הנפש, וכמו שהנפש קיים כך נפש הדבור נשאר קיים'. (חדושי אגדות למהר"ל מפראג - יבמות צו).
מדוע באמת הקפיד רב ששת שיזכירו הדברים משמו וכי לא חשש לשכר הכבוד בעוה"ז - אך יש לפרש שכיון שלא הזכיר בבית המדרש בשם אומרו, לא יתחשבו בדברים כמו אילו היו יודעים שיצאו מפי רב ששת, ולא תתקיים השמועה כראוי, ולכך הקפיד רב ששת ולפי"ז יצא נ"מ שדברים שנאמרו ע"י אדם גדול מן הראוי לציין שם אומרם אבל דברים של אדם שלא התפרסם שמו מן הראוי להצטנע וכלפי שמיא גליא ובמילא שפתיו ידובבו כראוי אחרי 120.
