הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
עד שיבוא אליהו
בכורות כד ע"א
לקראת הגאולה, כידוע, עתיד לבוא גם אליהו הנביא, כפי שאמר הנביא האחרון בדבריו האחרונים:
1. מלאכי פרק ג פסוקים כב - כד
זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא: וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם:
בשיעור זה ברצוני לעסוק בתפקידים הנוספים שנועדו לאליהו הנביא, מלבד תפקידו להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. הגמרא שלמדנו השבוע אומרת שהוא צריך גם להגיד לנו אם חזיר שיונק מכבשה הוא באמת הבן שלה או לא:
2. תלמוד בבלי בכורות כד, א
אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן: ראה חזיר שכרוך אחר רחל - פטורה מן הבכורה, ואסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם.
רש"י:
שכרוך אחר רחל - שדבוק אחריה ומניקתו.
פטורה מן הבכורה - והבא אחריו לא הוי בכור.
עד יבא ויורה צדק לכם - עד שיבא אליהו ויורה אם מותר אם אסור.
תפקיד נוסף שניתן לאליהו הנביא הוא לפסוק בדיני ממונות שהדין שם מסופק:
3. משנה בבא מציעא פרק ג משנה ד
שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו:
ואולם, השאלה היא האם זה בכלל בסמכותו של אליהו הנביא לפסוק הלכות לעתיד לבוא. הרי ידוע שהתורה אינה בשמים, ואם כן לנביא אין שום סמכות בפירושיה! כך כותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה:
4. רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט
דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר "את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו". ונאמר "והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר "חוקת עולם לדורותיכם", ונאמר "לא בשמים היא". הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש א-ל ויכזב.
ואולם, על דברי הרמב"ם הללו ניתן להקשות, לכאורה, גם מהגמרא שאומרת שאליהו עתיד לפרש לנו פסוקים שאינם ברורים לנו:
5. תלמוד בבלי מנחות מה, א
"כה אמר ה' א-לוקים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש", חטאת? עולה היא! א"ר יוחנן: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רב אשי אמר: מילואים הקריבו בימי עזרא, כדרך שהקריבו בימי משה. תניא נמי הכי, רבי יהודה אומר: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה; אמר לו ר' יוסי: מלואים הקריבו בימי עזרא, בדרך שהקריבו בימי משה; אמר לו: תנוח דעתך שהנחת דעתי.
"וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים", כהנים הוא דלא יאכלו, הא ישראל אכלי? א"ר יוחנן: פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. רבינא אמר: כהנים איצטריך ליה, ס"ד אמינא: הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו תשתרי נמי נבילה וטרפה, קמ"ל.
רואים אנו שאליהו הנביא עתיד לפרש את הפסוקים התמוהים בספר יחזקאל. אגב, הרשב"א שואל שאלה מעניינת: הרי כשאליהו הנביא יבוא תהיה תחיית המתים, ואם כן למה עלינו לחכות לאליהו הנביא שיבוא ויסביר לנו את הסתירה בדברי יחזקאל? הרי אפשר לבקש זאת ישירות מיחזקאל עצמו!? לאליהו גם ככה ראינו שלא חסרה עבודה (ואני עוד לא מדבר על כל הבריתות שהוא צריך להיות נוכח בהם...) עונה הרשב"א כך:
6. חידושי הרשב"א, (ר' שלמה בן אדרת, המאה ה-13, ספרד) מנחות מה, א
וקשיא לי למה יצטרך אליהו לדרשה ולא יפרשנה יחזקאל הנביא נבואתו הוא בעצמו שהרי כשיבא אליהו ומשיח יהיה תחיית המתים ויחזקאל גם הוא יחיה!?
וי"ל דשמא אליהו יבא קודם תחיית המתים ויפרשנה קודם שיקום יחזקאל.
או נוכל לומר דקודם ביאת אליהו מפני ביאת המשיח הרי הוא יכול לדרשה ולפרשה באחד מבתי המדרשות, כדאיתא בפרק השוכר את הפועלים אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי כל יומא. וכן נראה מפירוש רש"י שפירש דעד שיבוא אליהו אין אנו יודעים לפרשה, דרוצה לומר דאם יבוא ויפרשנה לנו נדע אותה, וקודם זה לא נדע.
שתי תשובות עונה הרשב"א מדוע הגמרא לא אומרת שיחזקאל עצמו יתרץ את הסתירות:
א. זמן בואו של אליהו הנביא הוא קצת לפני תחיית המתים, וכבר אז אפשר יהיה ליישב את הסתירות הללו.
ב. אין הכוונה לזמן תחיית המתים אלא אף בימינו, שהרי ישנם אנשים שזוכים לגילוי אליהו, ואולי הוא ילמד אותם את היישוב לסתירות הללו.
בכל אופן ראינו מפה שיש לאליהו תפקיד בפירוש המקרא. האם אין זה סותר את דברי הרמב"ם שהנביא אינו אמור לחדש שום דבר? – התשובה היא שבסופו של דבר מדובר כאן בפירוש דברי הנביאים, ואין תמיהה בכך שנביא יכול לפרש דברי נבואה.
ואולם, עדיין עלינו להבין כיצד אליהו הנביא יכול לפסוק לנו הלכה ביחס לכבשה שהמליטה חזיר או ביחס לממון המוטל בספק, והרי שם מדובר על הלכות מדאורייתא!
התשובה היא, כנראה, שבמקרה הזה אליהו אינו מחדש הלכה אלא רק אומר לנו מה היתה המציאות: האם הכבשה הזו אכן המליטה את החזיר? מי היה האדם שהפקיד את הכסף? בידיעת המציאות יש לנביא תפקיד, אך לא בקביעת הלכות.
לכאורה ניתן להוכיח את הדברים גם מהגמרא שאומרת שאליהו יכול להגיד לנו האם עור של דג אינו מסריח, כמו עור של בהמה, או שעדיין יש בו זוהמה, ולכן יהיה אסור לכתוב עליו תפילין:
7. תלמוד בבלי שבת קח, א
בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק: מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור? - אמר לו: אם יבא אליהו ויאמר. מאי אם יבא אליהו ויאמר? אילימא אי דאית ליה עור אי דלית ליה עור - הא חזינן דאית ליה עור! ועוד, התנן: עצמות הדג ועורו מצילין באהל המת! - אלא: אם יבא אליהו ויאמר אי פסקא זוהמא מיניה, אי לא פסקא זוהמא מיניה.
רש"י: מאי אם יבא אליהו ויאמר - היתר ואיסור אין תלוי בו דלא בשמים היא.
מה ההבדל בין ההוה אמינא של הגמרא למסקנה? מרש"י משמע שבהוה אמינא השאלה היתה שאלה הלכתית: האם העור של הדגים יכול להיקרא עור מבחינה הלכתית – ובשאלה זו אין משמעות לדבריו של אליהו, כי זו שאלה הלכתית. במסקנת הגמרא הספק אינו האם העור הזה נחשב עור מבחינה הלכתית או לא, אלא האם באופן מציאותי נשאר קצת סרחון בעור הזה או לא – ואם זו שאלה מציאותית, אליהו יכול לחוות דעה.
השולחן ערוך, אגב, אינו ממתין לאליהו הנביא וכבר פוסק שאין לכתוב תפילין על גבי עור של דג, מכיון שהוא עדיין מזוהם, ובניגוד לעור של בהמה שלאחר עיבודו פסק ממנו הזיהום באופן מוחלט, הרי שלגבי עור של דג הזיהום עדיין ישנו, ולכן אין הוא ראוי לכתוב עליו תפילין:
8. שו"ע אורח חיים סימן לב סעיף יב
יהיה הקלף מעור בהמה וחיה ועוף הטהורים, אפילו מנבילה וטריפה שלהם, אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים, דכתיב "למען תהיה תורת ה' בפיך", ממין המותר לפיך, ולא מעור דג אפילו הוא טהור, משום דנפיש זוהמיה.
לכן, לגבי הכבשה, כסף הפקדון ועור הדג – מכיון שמדובר בשאלות מציאותיות, יש לאליהו הנביא מה לומר בעניין. אבל בשאלות הלכתיות אין לקבל את דעתו.
אבל גם בשאלת בירור מציאות, אין זה מוסכם על כולם שאליהו הנביא הוא בעל סמכות. לכאורה זו היא מחלוקת התנאים בסוף מסכת עדויות, האם אליהו הנביא יכול לטהר טמאים ולטמא טהורים:
9. משנה עדויות פרק ח משנה ז
אמר רבי יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו, ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע. משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע, ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע. כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. רבי יהודה אומר: לקרב אבל לא לרחק. רבי שמעון אומר: להשוות המחלוקת. וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר "הנני שולח לכם את אליה הנביא... והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
הרמב"ם פוסק כדברי חכמים שבמשנה שלאליהו הנביא אין כל סמכות פסיקתית גם בענייני ייחוס, וכל תפקידו הוא רק להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
10. רמב"ם הלכות מלכים פרק יב הלכה ב
יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישר ישראל ולהכין לבם, שנאמר "הנה אנכי שולח לכם את אליה" וגו'. ואינו בא לא לטמא הטהור, ולא לטהר הטמא, ולא לפסול אנשים שהם בחזקת כשרות, ולא להכשיר מי שהוחזקו פסולין, אלא לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים. ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המשיח יבא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומין הן אצל הנביאים, גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים, ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו, ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת, ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקצין, אמרו חכמים תפח רוחם של מחשבי הקצים, אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר כמו שבארנו.
ר' משה בן חביב, בספרו תוספות יום הכיפורים על מסכת יומא, דן בדברי הגמרא שאומרת שהמן שאכלו ישראל במדבר היו לו תכונות נבואיות, והיה עוזר בזיהוי יוחסין (הכוונה לדרשה על המלים 'כזרע גד לבן' – שתפקידו להגיד הזרע של מי הוליד את הַבֵּן):
11. תלמוד בבלי מסכת יומא דף עה, א
תניא אידך: גד - שמגיד להם לישראל אי בן תשעה לראשון ואי בן שבעה לאחרון.
מדבריו של ר' משה בן חביב מוכח שהוא אינו מחלק בין עניין מציאותי לעניין הלכתי, והוא סבור שגם בעניין מציאותי אין לסמוך על הנביא:
12. תוספות יום הכיפורים (ר' משה בן חביב, המאה ה-17, ישראל) דף עה, א
ומיהו קצת תימה איך ספק זה דבן שבעה לראשון דהוא ספק לכמה עניינים חמורים כגון אם הכה את אביו שחייב סקילה ולעניין ערוות אשת אביו, היו פוסקים אותו ספק ע"י עומר של מן שנמצא בבית הראשון או השני? והלא אפילו נביא גמור שיאמר אני ידעתי בנבואה שפלוני הרג את הנפש או חילל שבת או בעניין הספיקות פלוני הוא בן פלוני, מסתברא שלא יעשו על פיו כי על פי שנים עדים יקום דבר ודוגמא לזה בענין ספיקות התורה לא יכול הנביא לומר נאמר לי בנבואה שכך הלכה, הרי זה נביא השקר ויחנק.
אך החיד"א חולק על ה'תוספות יום הכיפורים בעניין הזה והוא סובר שבדברים התלויים במציאות אפשר לסמוך על דברי הנביא, והוא מביא ראיות רבות מהש"ס לחילוק הזה, והראשונה שבהם היא הראיה שהבאנו מעור הדג:
13. ברכי יוסף (הרב חיים יוסף דוד אזולאי, המאה ה-18, חברון) או"ח סימן לב
אמנם לקושטא דמילתא דברי מהר"ם בן חביב והרב בני דוד דסברי דאף בספק מציאות אין נביא רשאי להעמידנו גופא דעובדא היכי הוה מדעתי כי קשים אי בעית אימא גמרא ואי בעית אימא מיסודן של ראשונים.
הלא מראש סברא זו נאה דאתאן עלה דאסיק דאם יבוא אליהו ויאמר לדג דפסקה זוהמה מיניה מכשירינן ליה, דאלמא בספק מציאות כן הודע ונביא שמעינן ליה... ומכל הני שמעתתי משמע דבספק מציאות צייתינן לנביא.
...והגם שיש לדחות באיזה בקיאות ראיות שהבאתי, מכל מקום כל ישר הולך עינו ראה בשל אחרים דמוכח בהדיא דבספק מציאות כאלו אמרו לסמוך במימר קדישין נביאי ה' ולא דמי לספיקא דדינא.
כך כתב לפניו גם המשנה למלך בפירושו לרמב"ם:
14. משנה למלך (ר' יהודה רוזאניס, המאה ה-18, טורקיה) הלכות אישות ט, ו
ומיהו נראה דדוקא בספק דמציאות כגון ההיא דנתערב ולדה בולד שפחתה משום דבספק דמציאות שייך לומר אם יבא אליהו וכו' אבל בספקא דדינא לא שייך לומר אם יבא אליהו וכמבואר.
ואולם, ישנם מקורות אחרים בדברי חז"ל שבהם אנו רואים שלאליהו הנביא יש אכן סמכות לפסוק הלכות גם בעניינים שאינם מציאות אלא הלכה גמורה. סיפור מעניין הובא בגמרא על רבה בר אבוה שפגש את אליהו הנביא בבית הקברות ושאל ממנו כמה הלכות, ובסופו של דבר גם שאל אותו איך יכול להיות שאליהו הנביא עצמו נמצא בבית הקברות, והרי חז"ל אמרו שפינחס הוא אליהו, ופינחס היה כהן:
15. תלמוד בבלי בבא מציעא קיד, א
אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים, אמר ליה: מהו שיסדרו בבעל חוב? (=שמין להניח לו צרכי חייו. רש"י) - אמר ליה: גמר מיכה מיכה מערכין; גבי ערכין כתיב "ואם מך הוא מערכך" גבי בעל חוב כתיב "וכי ימוך אחיך". מנין לערום שלא יתרום? - דכתיב "ולא יראה בך ערות דבר". - אמר ליה: לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות? - אמר ליה: לא מתני מר טהרות? דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר: קבריהן של נכרים אין מטמאין, שנאמר "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" - אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם. - אמר ליה: בארבעה לא מצינא, בשיתא מצינא? - אמר ליה: ואמאי? - אמר ליה: דחיקא לי מילתא. דבריה ועייליה לגן עדן, אמר ליה: פשוט גלימך, ספי שקול מהני טרפי. ספא שקל. כי הוה נפיק שמע דקאמר: מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה! נפץ שדנהו. אפילו הכי, אתייה לגלימיה, סחט גלימא ריחא, זבניה בתריסר אלפי דינרי, פלגינהו לחתנוותיה.
הרמב"ם אכן פוסק להלכה שקברי גויים אינם מטמאים:
16. רמב"ם הלכות טומאת מת פרק א הלכה יג
ואין העכו"ם מטמא באהל ודבר זה קבלה הוא
והסביר ה'כסף משנה' שהדין הזה תלוי במחלוקת תנאים (ואגב, השו"ע ביו"ד שעב, ב כתב שיש לחשוש לדעה השניה) והסיבה שהרמב"ם פסק כרשב"י היא בין השאר בגלל שכך פסק גם אליהו הנביא:
17. כסף משנה הלכות טומאת מת פרק א הלכה יג
מה שכתב ואין העכו"ם מטמא באהל שם לרשב"י ואע"ג דרבנן פליגי עליה, פסק כמותו משום דמשמע שם דרבינא סבר כוותיה, ועוד דבס"פ המקבל (דף קי"ד ע"ב) אמרינן דאמר ליה רבה לאליהו לאו כהן הוא מר מ"ט קאי בבית הקברות א"ל לא מתני מר טהרות דתניא רשב"י אומר קברי עכו"ם אינם מטמאין.
וכאן נשאלת השאלה: כיצד פוסקים להלכה את דברי אליהו הנביא? והרי 'לא בשמים היא'! וכאן הרי לא מדובר בשאלה מציאותית אלא בשאלה הלכתית!
מסביר החיד"א שאליהו הנביא הוא אמנם נביא, אבל זה לא גורע את היותו גם בן תורה שיכול להכריע בשאלות הלכתיות ככל רב אחר:
18. ברכי יוסף (הרב חיים יוסף דוד אזולאי, המאה ה-18, חברון) או"ח סימן לב
ונראה דכוונת כלהו רבוואתא הנאמרים באמת היינו שאליהו הנביא סבר כך או יפרש כך מכח חכמתו הרמה וידיעתו השלימה, לא שיאמר כן בדרך נבואה, דודאי אם אמרה בדרך נבואה לא צייתינן, דלא בשמים היא.
לסיום, נביא את דבריו של הרב חרל"פ שהסביר את תפקידו של אליהו הנביא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם:
19. מי מרום (הרב יעקב משה חרל"פ, המאה ה-20, ירושלים) מעייני הישועה, ח"א גלות וישועה פרק יח
ועוד לפני התגלות שתי הבחינות הללו, הגדול והנורא, בנין ארץ ישראל ובנין בית המקדש, יבוא אליהו, ותפקידו יהיה לאחד את הלבבות ויבואו לידי הכרה שהאבות אשר התנגדו להקמת בית לשם גאולה בארץ ישראל, הוא מפני שהרגישו כי הבנים אינם דורשים את "הר קדשך", ויש ביניהם שמוותרים על זה, ולכן התנגדו האבות להתעוררות זו, כי ארץ ישראל בלא קדושה, בלא בית הבחירה, אינה כלום. ולעומת זה מה שהאבות דורשים רק את הנפש בבנין הקדושה ומוותרים על הגוף, בניין ארץ ישראל, שניהם כאחד טועים, ומעבודתו של אליהו הנביא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, כי אם ח"ו יתקיימו הניגודים הללו שבין האבות לבנים, עלולה שתבוא שואה על הארץ תהו ובוהו חרם ממש, ונוע תנוע הארץ, "פן אבוא והכיתי את הארץ חרם".
ולכן מיד כשמתחילה ההתעוררות לבנין ארץ ישראל, מוטלת החובה לעבוד על שדה העבודה של אליהו הנביא, לאחד הבנים עם האבות והאבות עם הבנים: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
