הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "סתם משנה"; "תנא קמא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות יח ע"א

"והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות, ורבי יוסי פוטר. מאי טעמא דרבי מאיר? אמר ר' יוחנן: הואיל וכהן בא עליו משני צדדין, דאמר ליה: אי בכור הוא - כוליה דידי הוא, אי לא בכור הוא - הב לי מתנות מיניה.
ורבי יוסי מאי טעמא? אמר רבא: עשו שאינו זוכה כזוכה, ואע"ג דלא מטא לידיה - כמאן דמטא לידיה, וזבניה לישראל במומיה."

 

1.
הגמרא דנה במחלוקת במשנה בין "תנא קמא" לרבי יוסי.

2.
הגמרא מכנה את "תנא קמא"="רבי מאיר".

3.
אומר רש"י: "דקתני סתמא דמתניתין חייב במתנות". כלומר, המשנה ה"סתומה" היא דעת רבי מאיר. ראה על כך דיון ב"מתיבתא", הערה ט. התוס' במסכת חולין דף קלב עמוד א הוכיחו שזו דעת רבי מאיר מפני שבתוספתא מוזכר על כך שמו של רבי מאיר.

4.
נראה שיש כאן מחלוקת עקרונית בין רש"י לתוס'.
לפי רש"י, כאשר יש מחלוקת במשנה ולא מוזכר שמו של התנא הראשון ["תנא קמא"] הרי הוא רבי מאיר,

4.1
ולפי תוס' הוא - "תנא קמא" – תנא לא ידוע, ולא בהכרח רבי מאיר, אלא אם כן מוכח בברייתא/תוספתא שהוא רבי מאיר.

5.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק ט הלכה ג:

ספק בכור חייב במתנות מכל צד, שאם בכור הוא כולו לכהן ואם אינו בכור מתנותיו לכהן,
ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד מספק הרי השני פטור מן המתנות, עשאוהו כמי שזכה בו הכהן ונתנו במומו לבעליו, אבל ספק מעשר פטור מ"מ שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

הרמב"ם פוסק כרבי יוסי נגד רבי מאיר [ה"תנא קמא" במשנתנו].

6.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק ט הלכה ג:

ספק בכור חייב במתנות וכו' עד שהמע"ה. בפרק ב' דבכורות (דף י"ח:). ובענין נסתפק בשנים ולקח הכהן מספק וכו' פסק כרבי יוסי לגבי רבי מאיר ועוד דבפ"ק דמציעא דף י"ב:) פסק שמואל כרבי יוסי דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה ואע"ג דבפ' כל הגט (גיטין דף ל) אמר עולא מתניתין כרבי יוסי ואמוראי פליגי ואמרו כולהו כעולא לא אמרי כיחידאה לא מוקמינן איכא למימר דלאו דסבירא ליה דלית הלכתא כוותיה אלא דמ"מ רצו להעמיד סתם מתניתין כרבים ועי"ל דיש לחלק בין ההיא דפרק כל הגט לההיא דפ"ב דבכורות וההיא דפרק קמא דמציעא:

ה"כסף משנה" טוען שבמסכת בבא מציעא משמע מהגמרא שאין לפרש את המשנה [שם] כרבי יוסי מפני שזו דעת יחיד, ובכל זאת ההלכה כן כרבי יוסי, ובכל זאת שם הגמרא רצתה להעמיד את המשנה כרבים ולא כיחיד ["יחיד ורבים"].

6.1
מסקנה: כשמעמידים משנה כיחיד [="יחידאה"] אין זה שולל את האפשרות שבכל זאת הלכה תהיה כמותו.

7.
הרא"ש פסק כרבי מאיר, ומקשים עליו [ראה ב"ילקוט ביאורים", שם] הרי דינו של רבי מאיר מופיע במשנתנו כ"סתם" ובעמוד הבא ה"סתם" מופיע בשמו של רבי מאיר [ב"משנה", ולא מדובר בברייתא], וזה מתאים להגדרה של "סתם ואחר כך מחלוקת", והכלל הוא, שאין הלכה כסתם- וממילא לא כרבי מאיר.

7.1
לפי המקשים הללו נוכל ללמוד עיקרון מעניין: גם אם ה"סתם" ידוע במפורש שהוא "רבי מאיר" [ממשנה אחרת] בכל אופן משנה זו שנשנתה ב"סתם" מוגדרת כ"סתם משנה" [שהלכה כמותה לולא היתה מחלוקת אחריה].