הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "נימא... תיובתא"; "אמר לך רב..." 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות טז ע"א

"אמר מר: אין נפדין תמימין ואין מתפיסן לכל זבח שירצה, תמימים הוא דלא מיפרקי, הא בעלי מומין מיפרקי, לכל שירצה הוא דאין מתפיסן, הא לאותו זבח - מתפיסן, היכי משכחת לה דמתפיסן לאותו זבח ונפדין? במומן, נימא תיהוי תיובתא דרב הונא!
אמר לך רב הונא: ה"ה דאפילו בעלי מומין אין נפדין, ואיידי דתנא רישא נפדין תמימים, תנא נמי סיפא אין נפדין תמימים, ואיידי דתנא רישא לכל זבח שירצה, תנא נמי סיפא לכל זבח שירצה."

 

1.
הגמרא מקשה מהברייתא על רב הונא, ומיישבת.

2.
הקושיה נפתחת בביטוי "נימא תיהוי תיובתא דרב הונא".

3.
מדוע הקידומת של "נימא תיהוי..."? כנראה שגם המקשן יודע שהקושיה לא חזקה ויש עליה תרוץ.

4.
התרוץ נפתח בביטוי "אמר לך...", כלומר, הגמרא פותחת את התרוץ בניסוח שרב הונא כך יתרץ. משמע, שהגמרא ["עורך הגמרא"? חכמי בית המדרש?] לא סוברים כמותו. ואמנם, הרי ההלכה נפסקה שלא כמו רב הונא [כך כבר נפסק בפרשנים בדף הקודם], ולכן אומרת הגרמא שאמנם רב הונא יתרץ את הקושיה עליו אבל הגמרא לא סוברת כמותו, ולא בגלל ה"תיובתא" בסוגייתנו, אלא בגלל שחכמים אחרים חולקים עליו [בדף הקודם].

5.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל לה:

אמר לך רבי פלוני, כדמתרץ הכי תלמודא שנויא דחיקא הוא
דאם שנויא רויחא הוא הוה ליה לשנויי בסתמא מבלי שיאמר אמר לך ומדאמר לישנא יתירא אמר לך וכו' משמע דההוא אמורא הוא דמתרץ לנפשיה הכי אבל השיתא סדרי [="סתמא דגמרא"] לא סבירא ליה כוותיה, שמות בארץ בכפות תמרים דף כ"ו ע"ד, וכן נראה בספר ראשון לציון דף נ"ד ע"א ובשער יוסף דף מ' סוף ע"ג ובמלכי בקדש דף ע"א ע"ב. וכן מצאתי למרן בכ"מ פט"ו מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ז'

אך בפרק ג' מהלכות שבועות הלכה א' מצאתי למרן גופיה שכתב דמדהדר תלמודא לתרוצי מילתיה דרב יוסף וקאמר ורב יוסף אמר לך משמע דסבירא ליה לגמרא כותיה
וצ"ע:

בדרך כלל מקובל להסביר את הביטוי "אמר לך רב...", שהגמרא [העורך] "שמה" מילים בפי אותו חכם, כאילו הגמרא אומרת: "ואותו חכם יענה ..."

ה"יד מלאכי" מפרש הפוך. הביטוי "אמר לך" משמעותו שהגמרא אומרת: אותו חכם פלוני יענה לך כך וכך לצורך יישוב שיטתו אבל אין הגמרא מסכימה לכך. כלומר, הביטוי "אמר לך..." מלמד ששיטה זו אינה למסקנת הסוגיה.

5.1
וה"יד מלאכי" מביא את שיטת ה"כסף משנה" שסובר הפוך: שבזה שהגמרא אומרת "אמר לך..." סימן שהגמרא מסכימה עם הסבר זה והוא יהיה למסקנה.

5.2
נראה שבסופו של דבר צריכים למצוא שיטתיות בעניין זה. בסוגייתנו, למשל, נראה ש"אמר לך..." הוא כפרוש הראשון, דהיינו, שדברי רב הונא אינם להלכה – בגלל הסוגיה בדף הקודם, ואולי ניתן לומר שיש בנידון זה מחלוקת סוגיות. סוגייתנו כן פוסקת כרב הונא, וזה משתמע מהביטוי "אמר לך" [כשיטת ה"כסף משנה"], והסוגיה הקודמת פוסקת שלא כרב הונא.

6.
בסוף עמוד ב מופיע שוב הביטוי "אמר לך רב יהודה" אחרי שהגמרא אמרה על רב יהודה "תיובתא דרב יהודה". ומחלוקת ראשונים כמי הלכה [ראה "ילקוט ביאורים", עמוד קסב].