הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "חדא ועוד קאמר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות י ע"א
"דתניא, רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון: בשר בחלב - אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר +דברים י"ד+ כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ולהלן הוא אומר +שמות כ"ב+ ואנשי קודש תהיון לי, מה להלן - אסור באכילה ומותר בהנאה, אף כאן - אסור באכילה ומותר בהנאה.
חדא ועוד קאמר, חדא - דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא, ועוד, לדידיה נמי הרי היתה לו שעת הכושר."
1.
סוגיה מקבילה במנחות דף קא
בגמרא:
רבי שמעון אומר: כולן אין מטמאין טומאת אוכלין, ומודה ר' שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לו שעת הכושר;
ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן: מאי טעמא דר"ש? +ויקרא י"א+ מכל האוכל אשר יאכל, אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל, אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים, אינו קרוי אוכל, והא פיגל במנחה נמי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא.
אי הכי, בשר בחלב נמי תיפוק ליה דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא!
דתניא, ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: בשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה, שנאמר: +דברים י"ד+ כי עם קדוש אתה לה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ולהלן הוא אומר: +שמות כ"ב+ ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה, אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה!
חדא ועוד קאמר, חדא, דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים הוא; ועוד, לדידיה נמי היתה לו שעת הכושר.
2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רעז:
חדא ועוד קאמר, הדרך הוא שאינו אומר כן אלא על מתניתין או ברייתא
ומצאתי מחודש בפרק במה מדליקין דף כ"ו א' דקאמר הכי על דברי אמורא דעלה דתניא שם ר' שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי קבעי תלמודא מאי טעמא ומהדר רבא מתוך שריחו נודף גזירה שמא יסתפק ממנו וא"ל אביי לימא מר מפני שהוא עף ומשני חדא ועוד קאמר חדא מפני שהוא עף ועוד גזירה שמא יסתפק ממנו ע"כ הרי דאף באמורא מצינו כן והוא חידוש גדול דהא קי"ל דדרך האמורא לפרש:
כלומר, הסבר כזה של "חדא ועוד קאמר", דהיינו שהתנא מזכיר רק אפשרות אחת מבין שתי אפשרויות נאמר רק על דברי תנאים ולא על דברי אמוראים.
וזה מתאים לכלל היסודי שדרכם של התנאים לקצר, אולם האמוראים חייבים לפרט את דבריהם, ולכן אם אמורא אמר נימוק אחד יש לדייק, שהתכוון בפירוש דווקא לנימוק זה ולא לנימוק אחר.
2.1
אמנם ה"יד מלאכי" מוכיח, שלעיתים הביטוי הנ"ל שייך גם ביחס לאמוראים.
3.
בכל מקרה חשוב להדגיש, שהביטוי "חדא ועוד" משמעו ששני הנימוקים מסכימים זה עם זה ואין מחלוקת ביניהם.
4.
כמו כן יש אומרים [בספר "דברי סופרים", ערך "חדא ועוד קאמר", כרך ב, עמוד כ] שמשמעות הביטוי הנ"ל הוא שהטעם המפורש הוא אינו עיקר ההסבר [ודומה לעיקרון של "חיסורי מחסרא" – "דברי סופרים", שם]. ודווקא הטעם העיקרי הוא זה שבא אחרי ה"ועוד".
5.
בכל אופן יש לשאול: הרי פעמים רבות הגמרא שואלת "ותיפוק ליה...", כלומר, מדוע נאמר הטעם המסויים, הרי ניתן לומר טעם "טוב יותר" ולא מיישבים - כמו בסוגייתנו - "חדא ועוד קאמר" !
6.
וראה בספר "בית אהרן", כרך ז, ערך "חדא ועוד קאמר" [בתוך הערך "הגדול" "אימא כך וכך"], עמוד סה ואילך. ושם, בעמוד סו קובע עיקרון חשוב ועקרוני:
גדולה דמצינו דהש"ס קבע ומוסיף בדברי התנא או אמורא מה שאינו בדבריהם, רק הש"ס הוסיפו מדעתו, וכן מצינו בש"ס שכן הי' דרכם לומר טעם שאינו עיקר, ושהש"ס נותן טעם לדברי התנא, ואיהו גופיה אמר טעם אחר.
לענייננו יוצא, שכוונת הביטוי "חדא ועוד קאמר" היא, שמלבד הטעם המפורש בדברי התנא הרי שהגמרא מנמקת את דברי התנא בטעם אחר [וטוענת, שהוא כביכול אמר זאת]. לפי זה הביטוי "קאמר" אין כוונתו שממש כך אמר התנא, אלא שהגמרא מסבירה את דעתו.
7.
בזה מודגשת מאד הגישה שטוענת שרב אשי ["עורך הגמרא"] שיבץ דברים מעצמו [ומבית דינו] בתוך דברי תנאים. ואולי אפשר לומר שבבית המדרש עצמו – בתקופה כל שהיא ולאו דווקא בתקופת "רב אשי" – הוסיפו נימוק לדברי התנא.
8.
וכן ראה ערך "חדא ועוד קאמר" בספר "דברי סופרים", כרך ב, סימן צד, עמוד 48 ואילך.
9.
גם בסוגייה במסכת מנחות דף קא משמע, שהטעם שלא נאמר בברייתא במפורש - "שהיתה לו שעת כושר" - הוא החשוב יותר, כי הוא נצרך לבאר את הדין של שור הנסקל, עגלה ערופה, וציפורי מצורע, ראה "מתיבתא" הערה כ.
