שיטה מקובצת / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

בכורות לה ע"א

הגהות רבי בצלאל אשכנזי לסדר קדשים נתכנו בשם 'שיטה מקובצת', הודפסו לראשונה בדפוס ראם (תרמ"ו), והפכו לנכסי צאן ברזל של סדר קדשים.

מדפיסי וילנא הדפיסו את העתקתו של ר' אברהם אייזנשטיין איש ירושלים, שהעתיק הגהות שנכתבו בכרכי דפוס ונציה שהיו לפניו [הכרכים נשתמרו עד היום, והם ספונים בבית הספרים הלאומי]. תיאור של עבודתו נמצא בסוף ה'שיטה מקובצת' למסכת מידות שנדפס בדפוס ראם. למעשה ישנה העתקה נוספת של הגהות רבי בצלאל אשכנזי שנכתבו על ידי תלמידו רבי שלמה עדני, שקרא לחיבורו בשם 'בנין שלמה לחכמת בצלאל' (העתקתו של ר"ש עדני נדפסה בשנים תשל"ה – תדש"מ על ידי הרב יעקב דוד אילן שליט"א), ואף העתקות נוספות. חיבורו של ר"ש עדני מדוייק הרבה יותר, ומכיל קטעים שלמים שלא היו בהעתקת ר' אברהם אייזנשטיין. אבל מדפיסי וילנא סברו, כפי שסבר גם ר"א איזנשטיין, שההגהות שנמצאות בכרכי דפוס ונציה הם מכתב ידו של רבי בצלאל אשכנזי עצמו, לפיכך העניקו להם את הבכורה. [יעויין בארוכה על כל זה במבוא של מהדורת 'עוז והדר' להוצאה החדשה של סדר קדשים שבמהדורתם, נדפס בתחילת מסכת זבחים].

אולם כיום ידוע כי ההגהות שבכרכי דפוס ונציה אינם כתב ידו של רבי בצלאל עצמו, בין השאר בגלל שרבי בצלאל היה כותב בכתיבה ספרדית, ואילו ההגהות כתובות בכתיבה אשכנזית. יתירה מזו: בכתב היד נמצאות גם הגהות שמקורן במהרש"א, או בתלמידו בעל ה'צאן קדשים', ובלתי אפשרי שהן יצאו מתחת ידו של רבי בצלאל אשכנזי.

אחד הדברים האופיניים לכתב היד שהעתיק ר"א איזנשטיין הוא שלפעמים מובאות בו שתי הצעות של תיקון הנוסח, זו בצד זו. אך מדפיסי וילנא לא הבחינו בכך פעמים רבות, ולפיכך נוצרו בהעתקתם שיבושים רבים. במהדורת 'עוז והדר' החדשה לסדר קדשים נעשו נפלאות ונצורות בהגהת וזיקוק דברי ה'שיטה מקובצת', ופנים חדשות ומאירות באו לכאן. נביא דוגמא אחת ממסכת בכורות:

בדף ל"ה,א מובאת המימרא "אמר רבא: אכל ולא מיחזי, פעי ומיחזי - הוי מומא" [מום שבתוך הפה אינו מום אלא אם כן הוא נראה מבחוץ. רבא קובע שאפילו אם המום נראה רק בפתיחה גדולה של הפה, כגון כשהבהמה פועה, אבל בפתיחה רגילה לצורך אכילה אינו נראה, מכל מקום מום הוא]. הגמרא שואלת על כך 'מאי קא משמע לן, תנינא!", ומובא התירוץ "אמר רב פפא: רבא נמי טעמא דמתניתין מפרש". נוסח זה שבדפוס וילנא מיוסד על הגהת מהרש"א שהגיה את דפוס ונציה הראשון, שם היה כתוב "רב פפא נמי טעמא דמתניתין מפרש". נוסח זה הוא שיבוש דמוכח, שהרי רבא הוא בעל המימרא וכיצד זה הפך פתאום לרב פפא? על כן הגיה המהרש"א "אמר רב פפא: רבא נמי טעמא דמתניתין מפרש".

בכתב היד שהעתיק ר"א אייזנשטיין הוצעו שני אופני תיקון. האופן האחד מחק בתחילת המימרא 'רבא' וגרס במקומו רב פפא, כך שהוא רב פפא מתחילה ועד סוף. האופן השני היה כהגהת מהרש"א.

עורכי ה'שיטה מקובצת' בדפוס וילנא סברו כי ההגהות באות ממקור אחד, ועל כן לאחר שהעתיקו את האופן המחליף בתחילת המימרא את רבא ברב פפא, הם עמדו נבוכים מול ההגהה השניה "אמר רב פפא רבא נמי" שהרי מנין מופיע פתאום רבא? לפיכך סברו שמן הסתם שיבוש יש כאן, והפכו את הסדר: "אמר רבא: רב פפא נמי טעמא דמתניתין מפרש"... כביכול רבא מבאר את מימרת רב פפא. דבר זה הוא שיבוש גמור, שהרי בכל התלמוד לא מצינו שיבאר רבא את דברי רב פפא תלמידו.

(מקור: המבוא של מהדורת 'עוז והדר' לסדר קדשים החדש שבהוצאתם).