הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תדע"; "אף אנן נמי תנינא" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות ד ע"ב

אמר ר' חנינא: שה אחד של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל;
אמר אביי: תדע, שהרי מנה הכתוב עודפים באדם, ולא מנה עודפין בבהמה. ממאי? דילמא לא הוי נפישי להו בהמות טובא? לא ס"ד דכתיב +במדבר ל"ב+ ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד; דילמא אפילו הכי, פשוטים דלוים הוו קיימי לבהדי בכורי ישראל?
אמר קרא: +במדבר ג'+ ואת בהמת הלוים תחת בהמתם - בהמה אחת תחת, בהמות הרבה; ואימא, +יונה ד'+ בהמה רבה! א"כ, ליכתוב קרא או בהמה תחת בהמה או בהמתם תחת בהמתם, מאי בהמת תחת בהמתם - ש"מ חד פטר טובא,
אמר רבא, אף אנן נמי תנינא: ופודה בו פעמים הרבה;
ור' חנינא טעמא דמתני' מפרש, והכי קאמר: מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה - משום דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל.

 

מבנה הסוגיה:

1.
רבי חנינא קבע דין, שה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל [ולא רק במדבר].

2.
אביי מוכיח את דינו של רבי חנינא. הוא פותח בביטוי "תדע". בדרך כלל משמעות הביטוי "תדע" – שזהו ההסבר/הדין הנכון. כך אומר הרשב"א במסכת מכות דף ג: הוא כותב שהלכה כרבי עקיבא שעדים זוממים קנס הוא משני נימוקים. האחד, מפני שרבה ורב נחמן טרחו ליישב [מהלך הגמרא] את דעתו של רבי עקיבא. הנימוק האחר: רבה ורב נחמן השתמשו בביטוי "תדע" – שמשמעו שהם פוסקים כמותו.

3.
בסוגייתנו הוכחת אביי נדחית בגמרא. אולם ניתן לומר, שאת הביטוי "תדע" כתב "עורך הגמרא" שכבר ידע שדינו של רבי חנינא כן מתקבל להלכה מנימוק אחר שאמר רבא.

4.
אחרי שהגמרא דחתה את דברי אביי היא מביאה מקור לדינו של רבי חנינא מפסוק.

5.
בא רבא ומעיר "אף אנן נמי תנינא...", כלומר דינו של רבי חנינא נלמד כבר במשנה. האם זו שאלה/קושיה או הערת תמיכה? בדרך כלל שתי האשפרויות נבדקות בכל סוגיה לגופה.
בסוגייתנו נראה שזו שאלה: אם המשנה כבר אומרת את הדין מה בא האמורא רבי חנינא לחדש? ועל כך עונה רבא עצמו: שלמעשה דינו של רבי חנינא הוא פירוש לפסוק.