מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

עם נחש בכפיפה אחת

זוגיות מבוססת על אימון הדדי. לא ניתן לקיים לאורך זמן חיי משפחה כשיש חשד בין הצדדים. "אין אדם דר עם נחש בכפיפה". בסל נצרים צר לא יכולים לגור שנים, כשאין הם יכולים לסמוך זה על זה. בכמה הקשרים נזכר הביטוי במסכתנו:

[א] "אמר רב: האומר איני זן ואיני מפרנס - יוציא ויתן כתובה". מדוע לא כופים אותו לזון את אשתו? תשובת רב: "אין אדם דר עם נחש בכפיפה" (כתובות עז ע"א). אמנם להלכה נפסק שיש לכפותו לזון אם אפשר, ואם אין לו יכולת אמיתית לפרנס יוציא ויתן כתובה (שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד סעיף ג).
[ב] "ר' מאיר אומר: כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת - יחזור ויקניטנה, כדי שתדור בפניו ויפר לה. אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה. ר' יהודה אומר: כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה, יחזור ויפריש אחריה. אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה". (כתובות עב ע"א).
[ג] "המושיב את אשתו חנוונית, או שמינה אפוטרופיא, הרי זה משביעה כל זמן שירצה. ר' אליעזר אומר: אפילו על פילכה (=צמר) ועל עיסתה". לפיו, יכול להשביעה אף על עסקי משק הבית. "...אמרו לו לרבי אליעזר: אין אדם דר עם נחש בכפיפה" (כתובות פו ע"ב). במקבילה בתלמוד ירושלמי (כתובות ט, ד) תשובת חכמים לר' אליעזר היא על דרך החיוב: "אם אומר את כן, אין שלום בתוך ביתו".

הפוסקים במהלך הדורות השתמשו בעיקרון זה בתחומים נוספים. דוגמא: הרב שמעון בן צמח נשאל על כפית גט על בעל הידוע כאדם קשה, המצער את אשתו במריבות וקטטות וגם מרעיבה. "יוציא ויתן כתובה. לחיים ניתנה ולא לצער...לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה. ...וכל שכן אם מרעיב אותה". יש לגעור באותו תלמיד חכם שניסה למונעה מללכת לבית הדין: "ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות. וכי כך עונין אל המעיקות וכמו שכתוב על יעקב, וראוי לבית הדין לגעור בו" (שו"ת תשב"ץ חלק ב סימן ח).