הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "אבוה דשמואל"; "והאמר" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות ב ע"ב

תא שמע: והנותן לו בקבלה, ולא קתני אע"פ שאינו רשאי! וליטעמיך, המשתתף לו, דלא קתני, הכי נמי דרשאי? והא אמר אבוה דשמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה, ונשבע לו בשם עבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה: +שמות כג+ לא ישמע על פיך! אלא, תנא מכירה - והוא הדין לשותפות.

 

1.
הגמרא מעלה אפשרות לפרש את הברייתא ומקשה על זה מ"אבוה דשמואל". צריך לומר ש"אבוה דשמואל" נחשב כ"תנא" [גם שמואל עצמו למד בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא]. ובכל אופן מדוע שלא נאמר שיש מחלקות תנאים?

2.
אלא יש לומר, כנראה, שהגמרא ידעה שדברי "אבוה דשמואל" היו מקובלים על חכמי דורו והיה לדבריו משקל מחייב.

3.
ואולי אפשר לדייק יותר מדברי הרא"ש, מסכת בכורות פרק א סימן א:

ואע"ג דהך ברייתא דתניא בפרק קמא דמסכת ע"ז דף כב א) ישראל ועובד כוכבים שקבלו שדה בשותפות וכל הנהו עובדי דהתם איירי בעובד כוכבים וישראל שהיו שותפין פליגא אדאבוהי דשמואל.
נראה דהלכה כאבוהו דשמואל מדפריך מיניה סתמא דהש"ס הכא:

לפי דברי הרא"ש עורך הגמרא נתן משקל רב לדברי "אבוה דשמואל" בכך שהסתמך על דבריו [= "סוגיה כוותיה"].
ומשמע מהרא"ש שהלכה כאבוה דשמואל אף נגד רבים, וזה נלמד מעצם העובדה שהגמרא - "סתמא דגמרא" / "עורך הגמרא" - מקשים כאן על הפירוש שניסו לתת לברייתא. לפי זה יתכן שבסוגיות אחרות לא יהיה – בהכרח - משקל מכריע לדעתו האישית של "אבוה דשמואל".

4.
יתכן להרחיב ולומר, שלפי הרא"ש, כאשר הגמרא מקשה בסגנון "והאמר" הרי שזה נראה כדעתו של "עורך הגמרא", וממילא נחשב ש"סוגיא כוותיה" – כאותו חכם שהביאו את דעתו אחרי הביטוי "והאמר".