מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

ירושת בעל את אשתו

האם בעל יכול להתנות שלא יירש את אשתו. לדעת חכמים התנאי מועיל, "ואם מתה אינה יורשה". לדעת רבן שמעון בן גמליאל, "אם מתה יירשנה, מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל". בגמרא מוסבר שירושת הבעל איננה מהתורה, ובכל זאת תנאו בטל, מאחר "וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה" (כתובות פד ע"א).

לסוברים שירושת הבעל מהתורה, לדברי התוס' (בבא בתרא קיג ע"א) הטעם הוא שבעל ואשה "חשובין כבשר אחד", ואין זה בשל העובדה שהוא קרובה כמו יורשים אחרים. הרמ"ה (ב"ב שם) סובר שמכח האישות שביניהם נעשה הבעל כקרוב של אשתו, והוא קרוב לה יותר מכל הקרובים האחרים. לסוברים שירושת הבעל מדרבנן, יש לראות זאת כמו זכויות ממוניות אחרות שתיקנו חכמים לבעל בנכסי אשתו בשל קשרי האישות שביניהם (אבני מילואים סי' עז ס"ק ה). כיון שכך, יש החוקרים האם אכן זו ירושה ממשית, או שזה רק מדין הפקר בית דין הפקר (קובץ שיעורים, כתובות אות שב).

תקנת ירושת הבעל הצטמצמה במהלך הדורות. בסוגיה המקבילה בירושלמי (כתובות ט, א), מובא בשמו של ר' יוסי שהיו שהתנו בזמן הנישואין שאם האשה תמות בלי שהשאירה ילדים אחריה, תחזור הנדוניה שהביאה עמה לבית אביה. מציאות שכזו מזכירה את הפרשנות לתוכחה (ספרא בחוקותי פרשה ב, ה): "ותם לריק כוחכם" (ויקרא כו, כ), - "זה שהוא משיא את בתו ונותן לה ממון הרבה, ולא הספיקו שבעת ימי המשתה לצאת עד שמתה בתו. נמצא קובר את בתו, ומאבד את ממונו". ואכן, רבנו תם תיקן שאם מתה האשה בתוך שנה מנישואיה, יחזרו כל הנכסים ליורשיה או למי שנתן לה את הנדוניה, אם כי ר"ת עצמו חזר בו מתקנתו (כתובות מז ע"א ד"ה כתב). ובכל זאת תקנה זו התקבלה והורחבה אח"כ ע"י קהילות שו"ם (ים של שלמה, כתובות, ד, יד), ואח"כ גם בספרד- בטוליטולא, ובצפון אפריקה. (בהרחבה: הריא"ה הרצוג, תחוקה לישראל ע"פ התורה, כרך ב, עמ' 157-151).