כפירתו של 'אחר' / יעקב צ. מאיר
חולין קמב ע"א
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
מסכתנו נחתמת בסיפור יציאתו של אחר, הוא התנא הידוע אלישע בן אבויה, לתרבות רעה. לפי דעה אחת ראה אחר את המתואר בתוספתא – אדם עולה במצוות אביו להביא גוזלות מן הקן, משלח את האם, נופל ומת. עולמו חרב עליו נוכח ההכרה שההבטחה המפורשת בפסוק 'למען ייטב לך והארכת ימים' (דברים כב ז) איננה מתקיימת והוא יוצא לתרבות רעה. לפי הדעה השניה ראה אחר את לשונו של חוצפית המתורגמן מוטלת באשפה, אמר 'פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר?', עולמו חרב עליו לנוכח אי הצדק המופגן שבמחזה והוא יוצא לתרבות רעה.
שתי הדעות מייצגות שני סוגים שונים של כפירה בעיקר. האחת היא כפירה בגלל חוסר נכונותו של פסוק, לפי דעה זו אחר איננו חושב שהקב"ה עושה עוול, אלא שהתורה איננה נכונה. חוסר ההלימה שבין התורה לבין המציאות הוא המוציא אותו לתרבות רעה. הכפירה השניה נגרמת בגלל חוסר קיומו של צדק. לפי דעה זו לא מוצא אחר כל פסול בתורה, אלא בהנהגתו של הקב"ה את העולם.
חתימתו של הסיפור בסוגייתנו, המהווה גם את חתימתה של המסכת, מצביעה על הגירסה המרכזית לענייננו – 'והוא לא ידע: "למען יטב לך" – בעולם שכולו טוב, "ולמען יאריכון ימיך" – בעולם שכולו ארוך'. אילו היה אחר יודע את דרשת חז"ל המעבירה את השכר אל העולם הבא, היתה מתיישבת דעתו לגבי התורה, אך דעתו על גורל לשונו של ר' חוצפית היתה נותרת בעינה. ממילא מסתבר שסוגייתנו, החותמת את פרק "שילוח הקן", הובאה כאן בגלל הדעה הראשונה.
ואכן במקבילתה של הסוגיה בקידושין (לט ע"ב) החתימה אינה קיימת. שני ה'איכא דאמרי' נותרות שוות ערך ,ואף שינוי ישנו שם בתיאור לשונו של חוצפית המתורגמן. היא איננה 'מוטלת באשפה' כבפרקנו, אלא 'חזא [=ראה] דהוה גריר ליה [=שהיה גורר אותה] דבר אחר'. מהו ה'דבר אחר' שהיה גורר אותה? מלמד רש"י: חזיר. כמין תשלומין על חוסר ההכרעה בין ה"איכא דאמרי" מציגה גירסתה של האגדה בקידושין רמז ספרותי, החסר אצלנו בחולין. את הלשון שהיתה מפיקה מרגליות גורר 'דבר אחר', אך את המחזה כולו "גורר" אחר אל מסקנה שגויה.
