מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

טובת הנאה הבאה לשליח אגב שליחותו

בגמרא נאמר שמשנתנו היא המקור לדברי רבי: "הכל לבעל המעות" – השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות, ואין השליח יכול לטעון אני הרווחתי (רש"י). לאחר דיון קצר: "אמר רב פפא, הלכתא: דבר שיש לו קצבה - חולקין, דבר שאין לו קצבה - הכל לבעל המעות".

לפי רש"י ההבחנה היא בין מוצרים שיש להם מחירים קבועים, שאז אם השליח מקבל טובת הנאה יש לראות זאת כמתנה, אלא שלא ברור למי המוכר נתן, לשליח או לבעל המעות, ועל כן חולקים. מוצרים שאין להם מחירים קבועים, ולפעמים המוכר עושה הנחה, זהו מכר, ועל כן הכל לבעל המעות. הרי"ף (כתובות נז ע"ב ברי"ף) מנמק אחרת מדוע בדבר שיש לו קצבה חולקים. לפיו, אותה טובת הנאה שייכת לשליח, אך מאחר שהיא באה לידו כתוצאה מהשליחות הוא חולק עם בעל המעות.

תוס' (אמר רב פפא) דן במקרה ששליח זכה בטובת הנאה כתוצאה מטעות בחישוב שלא ניתן להשיבה. בתחילה טען שחולקים, מהטעם הדומה לסברת הרי"ף, שההנאה באה לו כתוצאה מהשליחות. "ושוב חזר בו. דכל טעות, בין ע"י מקח, בין שהטעה במנין, הכל לבעל המעות". אך עם זאת מצין דעה אחרת: "שהכל לשליח, שאם גנב וגזל, והטעה מה טיבו של בעל הבית?", מה גם שיכל להחזיר את הכסף לבעליו, לו היה מגלה את הטעות בזמן.

שאלות מעין אילו שכיחות גם כיום בסיטואציות מגוונות. עובד של מוסד שסגר עיסקה לטובת המוסד בסכום שהוקצב לו, וקיבל מתנה מהמוכר. למי שייכת המתנה, לעובד, למוסד או חולקים? "טיפ" שניתן למלצר או לכל עובד אחר, למי הוא שייך? האם יש להבחין בין עובד של גוף פרטי, לבין עובד בגוף ציבורי שאז יש אולי לנקוט בגישה מחמירה ועקרונית, הכל לבעל המעות- לגוף הציבורי, על מנת לא לתת פתח לשחיתויות, שוחד וכד'? (על כל אלה, כשסוגייתנו היא הבסיס, דן הרב איתמר ורהפטיג, "טובת הנאה לעובד מאחר- לו או למעביד?", תחומין, יז, עמ' 299-293).