הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "מארי דגמרא"; "שקיל וטרי אליביה"; "תרגמא" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קלח ע"א

לא הספיק ליתנו וכו'. איתמר, גזז ומכר ראשונה, רב חסדא אמר: חייב, ר' נתן בר הושעיא אמר: פטור; רב חסדא אמר חייב - דהא גזז, ר' נתן בר הושעיא אמר פטור - בעידנא דקא מלא שיעורא, בעינן צאנך - וליכא;
תנן: הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים - פטור מראשית הגז, הא צאנו לגזוז - חייב, אמאי? כל חד וחד בתר גיזה נפקא לה מרשותיה! תרגמא רב חסדא אליבא דר' נתן בר הושעיא: כגון שהקנן לו כל שלשים יום.

 

1.
בגמרא מובאת מחלוקת אמוראים. אחר כך הגמרא מקשה על רבי נתן ממשנתנו, ורב חסדא מיישב את הקושיה על רבי נתן [דוגמא מעניינת לכך, שחכם מתרץ קושיה על חברו שחולק עליו].

2.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק י הלכה טו:

היו לו חמש צאן וגזז אחת מהן בלבד וכו'. כבר כתבתי בפרק זה פלוגתא דרב חסדא ורב נתן בר הושעיא
ופסק כרב חסדא משום דהוא מארי דגמרא טפי
ועוד דמתניתין אתיא ליה כפשטה
ואע"ג דרב חסדא גופיה "תרגמה" למתניתין אליבא דרב נתן שינויא הוא ולא סמכינן עליה
ודברי רבינו בפירוש מחלוקת זה מוחלק מפירוש רש"י וצריך ליישב פירוש זה מאי דמותיב עלה גמרא מהלוקח גז צאנו של עכו"ם.

הרמב"ם פוסק כרב חסדא. מה הסיבה? [אין כללי הכרעה ברורים בין רב חסדא לרבי נתן [חברו ובן דורו].
לכן הוא משתמש בכלל הכרעה כללי: ההכרעה היא לפי מי שמוגדר כ"מארי דגמרא", כלומר, ההלכה תהיה כאותו חכם שמוזכר פעמים רבות יותר בש"ס, ופעמים רבות הלכה גם נפסקת כמותו [במילים אחרות: הוא נחשב יותר "בעל סמכות"].

1.1
הוא משתמש בביטוי "מארי דגמרא טפי", כלומר, רב חסדא נחשב יותר "מארי דגמרא" מרב נתן בר הושעיא.

2.
וכך משמע משו"ת הלכות קטנות חלק ב סימן רמט:

"... לכאורה היה נראה דהלכה כר"ש שהוא נזכר יותר במשנה ובברייתא כדרך שאומרים הפוסקים בענין האמוראים דהוא מאריה דתלמודא טפי מיהו ה"מ בשוין אבל ר' יעקב קשיש טפי דבירושלמי פ"ב דחגיגה גבי ייטב לך לעולם שכולו"

כלומר, "מארי דגמרא" הוא מי שמוזכר פעמים רבות יותר. הוא מתייחס למחלוקות בין תנאים, אבל בסוגייתנו מדובר גם על אמוראים - רב חסדא ורב נתן.

3.
ה"כסף משנה" מנמק נימוק נוסף: פשט המשנה מתאים לשיטת רב חסדא.

3.1
אולי ניתן ללמוד מכאן כלל פסיקה: אם אין כלל ידוע כמי להכריע בין שני אמוראים מסויימים הרי שיש להכריע כמי שדעתו מתאימה יותר לפשט המשנה!

4.
הוא מעלה קושי: הגמרא הקשתה על רבי נתן ורב חסדא [שחולק על רבי נתן] הוא זה שמיישב את הקושי. לכאורה נראה מתוך כך כאילו רב חסדא חזר בו ומסכים לדעת רבי נתן.

4.1
אומר ה"כסף משנה", שרב חסדא "רק" מיישב את דעת רבי נתן אבל הוא עצמו לא סובר כמותו מפני שהתרוץ "דחוק". מסקנה מדבריו, שבאופן עקרוני כאשר חכם מיישב קושיה על חכם אחר אין הכרח מזה, שהוא סובר כדעתו, או אולי להיפך: באמת כאשר חכם מתרץ קושיה על חברו משמע שסובר כמותו, אלא שבסוגייתנו מדובר בתרוץ דחוק, ולכן אין סיבה לומר שסובר כמותו.
ובכל הדיון הנ"ל יש עדיין לעורר האם יש הבדל אם החכם המתרץ הוא בן מחלוקתו של החכם האחר בסוגיה [כבסוגייתנו].

4.2
בכל אופן, מדוע "עורך הגמרא" מדגיש שדווקא רב חסדא הוא זה שמיישב את הקושיה על רבי נתן? אולי מטעמי כבוד תלמיד חכם.

4.3
ובכלל יש לשאול, מדוע לא נאמר שבזה שרב חסדא מתרץ את דעת רבי נתן הרי שכל הסוגיה היא "דשקיל וטרי אליביה" [=דנים לפי שיטתו], ולכן יש לפסוק כרבי נתן.

4.4
כלל זה נידון בהרחבה ביד מלאכי כללי התלמוד כלל תי. ושם מתרכז בעיקר בעניין אחד, שיש לפסוק כדעת יחיד במשנה [נגד רבים] אם הסוגיה מוגדרת כ"שקיל וטרי אליביה".
ובין דבריו הוא מביא:

"... ולא מסתבר לי דבכל התלמוד מפרשין האמוראין דברי התנאין לידע פירוש המשנה במה נחלקו אף על גב דלית הלכתא כוותיהו והבא להקל צריך ראיה עכ"ד"

זאת אומרת: אמוראים מסבירים גם את הדעות שלא נפסקות להלכה.

4.5
ונראה לי שהדבר נכון גם בסוגייתנו שאמורא אחד מיישב את דעת חברו - האמורא [ולא מדובר שמיישב דעתו של "תנא"].

5.
הערה משלימה: רב חסדא מעמיד את המשנה באוקימתא מסויימת שתתיישב עם דעתו של רבי נתן. הגמרא משתמשת בביטוי "תרגמא", ולא בביטוי הנפוץ "הכא במאי עסקינן".

6.
אולי נאמר שהביטוי "תרגמא" [="תרגמה"] משמעותו העמדת אוקימתא כדי ליישב דעה שידוע שאינה להלכה – לפי דברי ה"כסף משנה".

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)