הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "מאן שמעת ליה"; "הלכה כרבי יוסי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קלז ע"א
ת"ל: לא תעבוד ולא תגוז! אמר קרא: +דברים י"ח+ תתן לו - ולא לשקו; אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב! בעינן גיזה וליכא; מאן שמעת ליה האי סברא - רבי יוסי, הא מודי רבי יוסי במידי דאורחיה! אלא כדאמר ר' יהושע בן לוי:...
1.
הגמרא מסכמת שנוצה של עיזים ניטלת בכלי ולא ביד, ולכן לא מתאימה לראשית הגז. ואומרת הגמרא שזו שיטתו של רבי יוסי. דברי רבי יוסי ה"מקוריים" נאמרו בדין לקט כפי שמובא מייד בהמשך הגמרא, שבלקט טוען רבי יוסי, שלקט איננו נקטף בידיים. כלומר, מחלוקת חכמים ורבי יוסי היא גם בלקט גם בראשית הגז.
2.
והנה הרמב"ם פסק כחכמים בראשית הגז וכרבי יוסי בלקט.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק י הלכה ו:
היה הצמר שלהן אדום או שחור או שחום חייבות בראשית הגז, אבל אם גזז הצמר וצבעו קודם שיתן נפטר מראשית הגז, הלבינו קודם שיתן חייב להפריש אחר שלבנו, התולש צמר רחלים בידו ולא גזז חייב בראשית הגז.
כאן פסק כחכמים ולא כרבי יוסי, שגם הנתלש ביד ולא בכלי – חייב בראשית הגז.
3.
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו:
כרם שהיה בוצר ממנו ענבים למכור בשוק ובדעתו שיניח השאר לגת לדרוך אותו, אם היה בוצר לשוק מכאן ומכאן הרי זה נותן פאה למה שבוצר לגת כפי הנשאר, ואם היה בוצר לשוק מרוח אחת מלבד הרי זה נותן פאה מן הנשאר כפי הראוי לכל הכרם הואיל ובצר מרוח אחת אינו כבוצר עראי מעט מכאן ומעט מכאן שהוא פטור, וכן כל הקוטף מלילות מעט מעט ומכניס לביתו אפילו קטף כן כל שדהו פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה.
קטיפה היא ביד. משמע מהרמב"ם שבלקט יש ללקוט דוקא בכלי וזה כדעת רבי יוסי דווקא.
4.
כסף משנה הלכות מתנות עניים פרק ב הלכה ו:
... ומ"ש וכן כל הקוטף מלילות מעט מעט וכו'. ירושלמי שם אכתבנו בספ"ד ותוספתא פ"ק דפאה ואע"ג דגמרא דידן פרק ראשית הגז (דף קל"ז) אמרינן דרבי יוסי הוא דסבר הכי ופליגי רבנן עליה כתב הר"ן דפסק כר' יוסי משום דשקלי וטרו אמוראי אליביה אלא דק"ל דא"כ ה"ל למיפסק בתולש צמר רחלים בידו דפטור כר' יוסי דאמרינן בגמרא דפטור כי היכי דפטר תולש מפאה והוא ז"ל פסק בפ"י מהלכות בכורים דחייב והניח הר"ן הדבר בצ"ע.
ואני אומר שעל מה שכתב הר"ן שפסק רבינו כר' יוסי משום דשקלי וטרו אמוראי אליביה יש לדון שלא אמרו שם אלא מודה רבי יוסי במידי דאורחיה וכו' והאי לאו שקלא וטריא הוא.
לכך נ"ל שלא פסק רבינו כר' יוסי במתנות עניים אלא משום דבירושלמי ובתוספתא סבר בהו כוותיה
אבל בראשית הגז דלא אשכחן דסבר כוותיה הדרינן לכללין דאין הלכה כיחידאה ואע"ג דבגמ' דידן מדמי תולש צמר לקיטוף מלילות אינו מוכרח ואפשר לחלוק ביניהם:
מדברי ה"כסף משנה" ניתן ללמוד כמה עקרורות פסיקה. נציין את דבריו בשלבים:
4.1
הצגת סתירה: בלקט פוסק הרמב"ם כרבי יוסי, ובראשית הגז פוסק כרבנן, למרות, שהגמרא מדמה ביניהם.
4.2
הר"ן מסביר שהרמב"ם פסק בלקט כרבי יוסי מפני שסוגייתנו דנה בדבריו, שאמרה "מודה רבי יוסי...". מצב זה מוגדר "דשקיל וטרי אליביה", והכלל הוא "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". כלומר, מהעובדה שהגמרא דנה בדברי רבי יוסי [או לפי שיטתו] משמע, שכך הגמרא פוסקת. הכוונה כנראה ל"עורך הגמרא". ואולי אפשר לומר שלא מדובר בפסיקת "עורך הגמרא", אלא כך נפסק בבית המדרש כמותו ולכן דנו לפי דבריו.
4.3
ה"כסף משנה" טוען שכאשר הגמרא אמרה רק את הביטוי "מודה רבי יוסי" לא די בכך שייקרא עקב כך שהגמרא דנה בדבריו.
4.4
לכן מסביר ה"כסף משנה", שהרמב"ם פסק בלקט כרבי יוסי בגלל שמתאים לדין הירושלמי.
4.5
בראשית הגז, שאין הוכחה כרבי יוסי, הרמב"ם פסק כחכמים, מפני שאין הלכה כרבי יוסי – שהוא "יחיד" נגד "רבים". והכלל הידוע, ש"הלכה כרבי יוסי" – רק נגד חברו הבודד, או [חידוש!] נגד חבריו שמוזכרים בשמותיהם, אבל לא נגד "חכמים". [לכן רבי יהודה הנשיא כתב/הגדיר את הדעה שחולקת על רבי יוסי כ"חכמים".]
4.6
ונשאר הקושי: הרי סוגייתנו דמתה בין שתי הסוגיות [ראשית הגז ולקט] ולא הזכירה את כל האמור לעיל. ועל כך הוא עונה: "ואפשר לחלוק ביניהם". נראה שהוא נשאר ב"צריך עיון".
5.
ואולי אפשר לומר: בראשית הגז נפסק כרבנן ולא כרבי יוסי מפני שהניסוח בגמרא הוא "מאן שמעת ליה האי סברא – רבי יוסי". ניסוח זה של "מאן שמעת ליה" מלמד שבדין המקומי – אין הלכה כאותו תנא – רבי יוסי, ובדין שממנו מדמים – לקט – כן הלכה כמותו. זאת אומרת, ש"עורך הגמרא" הוא זה שפוסק בשני המקומות באופן שונה.
6.
לחם משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ג
... וי"ל דרבינו ז"ל ראה סוגיא דלעיל דאמרה מאן שמעת ליה בין האולם וכו' ר"א בר"ש וקאמרה הכי בסתמא משמע דהוי קושטא ועוד דבפ"ב דזבחים דף כ' הביאו אותו בסתמא משמע דהלכתא הוא ...
באופן עקרוני משמע מדבריו שהביטוי "מאן שמעת ליה..." מלמד שהלכה [על ידי "עורך הגמרא"] כאותו תנא, ובסוגייתנו צריך היה לפסוק כרבי יוסי.
7.
אבל באמת הביטוי המיוחד "מאן שמעת ליה?" שונה מהביטוי "כמאן?" באופן פשוט: הביטוי "כמאן" נועד להתאים את הדין לתנא מסויים [ולפעמים כדי לקבוע את הדין דווקא כ"יחיד" מול "רבים" – ראה בהרחבה במאמרנו לחולין דף קא, על המושג "מאן תנא"]. ואילו הביטוי - כבסוגייתנו - "מאן שמעת ליה?" נועד לחזק את הקושיה, שאפילו אותו תנא שעליו מבוסס הדין [אולי הכוונה: בין אם הלכה כמותו ובין אם לאו] מסכים שבמקרה מסויים אין הדין כך...
7.1
לפי ההסבר האחרון ברור שהביטוי "מאן שמעת ליה" נאמר על ידי "בני הישיבה", ולא על ידי "רב אשי" "עורך הגמרא".
