סקר
זבחים או מנחות - מה יותר קשה?
זבחים
מנחות
אותה רמת קושי
קשה להעריך


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ולא לעורבים ולא לעטלפים – עטלף 

 

"לוי זרע בכישר, ולא הוו עניים למשקל לקט, אתא לקמיה דרב ששת, אמר ליה: לעני ולגר תעזוב אותם - ולא לעורבים ולא לעטלפים" (חולין, קלד עב).

פירוש: ועוד בענין מתנות עניים, מסופר כי החכם לוי זרע תבואה במקום הנקרא כישר, ולא הוו [היו] עניים באותו מקום למשקל [לקחת] לקט משדהו. אתא לקמיה [בא לוי לפני] רב ששת לשאול כיצד עליו לנהוג בלקט שבשדהו. אמר ליה [לו] רב ששת: נאמר במצוות פאה ולקט "לעני ולגר תעזוב אותם", ואמרו חכמים שאם אין שם עניים — לא ישאיר את הפאה והלקט לא לעורבים ולא לעטלפים, אלא יקחם לעצמו. ואף אתה קחם לעצמך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: עטלף   שם באנגלית: Bat   שם מדעי: Chiroptera   שם נרדף במקורות: כרושתינא


נושא מרכזי: מהו עטלף במקורות ומה מאפייניו?

 
תקציר: משיטת רש"י בפירושו לתורה ולגמרא, במקומות שונים עולה, שגם לתנשמת וגם לעטלף יש שני זיהויים מקבילים. הזיהוי המשותף הראשון הוא של מין המשתייך לקבוצת השרצים והזיהוי המשותף השני של מין אחר המשתייך לקבוצת העופות. כבר בפסוקי ויקרא (פרק יא, פסוקים יח', יט') מתייחסת התורה לתנשמת כאחד ממיני השרצים ובמקביל כאחת ממיני העופות אך על פי רש"י גם לעטלף יש משמעות כפולה המקבילה למשמעויות של התנשמת. מין אחד הוא העטלף, כפי שהוא נקרא בשפתנו (עוף על פי הגדרת הקדמונים), והשני הוא החולד (או חפרפרת בלשון רש"י) שהוא שרץ. ייתכן ורש"י מחלק גם את העטלפים עצמם לשתי קבוצות נפרדות שאחת נקראת בתורה בשם "תנשמת" והשניה "עטלף". אם הצעה זו תתקבל אולי ה"תנשמת" היא עטלף חרקים וה"עטלף" הוא עטלף הפירות הגדול בהרבה ממיני הקבוצה הראשונה.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

העטלף מוזכר לראשונה במקרא בתוך רשימת העופות הטמאים. "וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף" (ויקרא, יא י"ט). זיהוי העטלף מקובל עד היום כמעט ללא ערעור. אמנם העטלף נמנה, בטקסונומיה בת זמננו, על מחלקת היונקים אך בעת העתיקה הוא נכלל, בתרבויות שונות, בין העופות בגלל כושר התעופה שלו. העטלף נזכר גם בישעיהו (ב כ'): "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים". מפרש רש"י: "ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן". באופן דומה מפרש רש"י את השם עטלף גם בגמרא. למשל בסנהדרין (צח ע"ב): "עטלף - קלב"א שורי"ץ בלעז, ואין לה עינים". ד"ר משה קטן מתרגם את השם הלועזי לעטלף. כך מפרש גם המלבי"ם (ביאור המילות) את הפסוק בישעיהו: "ולעטלפים. לחז"ל (סנהדרין צ"ח בכורות ז') עוף הפורח בעלטה (פלעדערמויז) וכ"ד הרד"ק, וגם מין זה שוכן במחבא תמיד וכו'".

פירוש רש"י לעטלף (ולתנשמת) מחייב עיון נוסף. בויקרא (יא י"ח) הוא מפרש שהתנשמת היא "קלב"א שורי"ץ" למרות שהעטלף מוזכר במפורש בפסוק י"ט. בפסוק י"ח אנו מוצאים: "התנשמת - היא קלב"א שורי"ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה. ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה, ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א [חפרפרת]". בפסוק י"ט אומרת התורה: "וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף". מהסוגיה בשבת (עח ע"א) העוסקת בשיעור הוצאה משתמע שרש"י מקביל באופן מוחלט בין תנשמת לעטלף ולדעתו שני שמות אלו כוללים שני מינים שונים לחלוטין: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: דם כדי לכחול בו עין אחת, שכן כוחלין ליארוד. ומאי ניהו? דמא דכרושתינא". מפרש שם רש"י: "דמא דכרושתינא - עטלף, שקורין טלפ"א [חפרפרת])". כאמור, מקביל רש"י בין תנשמת לעטלף וכשם שהתנשמת כוללת שני מינים (התנשמת מופיעה בתורה בין העופות ובין השרצים) כך גם השם עטלף כולל שני מינים: "קלב"א שורי"ץ" הנקרא בשפתנו "עטלף" (נחשב בעבר לעוף) ומין שרץ שהוא החפרפרת (לענ"ד הכוונה לחולד. ראה במאמר "וליחשוב נמי תנשמת"). הסוגיות השונות שבהן מפרש רש"י שהעטלף הוא "קלב"א שורי"ץ" אכן עוסקות בעטלף המעופף.

הקבלה זו קשורה להשוואה שעורכת הגמרא בין שני מיני ה"תנשמת" (הכתובה בין העופות והכתובה בין השרצים): "אמר אביי: באות שבעופות - קיפוף, באות שבשרצים – קורפדאי" (חולין, סג ע"א). מפרש רש"י: "באות שבשרצים - טלפ"א [חפרפרת]. תרי תנשמת כתיבי חד בעופות וחד בשרצים. קיפוף - ציאי"ט ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפא שבשרצים. קורפדאי - טלפ"א. ייתכן והמונח "באות" כוונתו ל"מבעית" כלומר מפחיד או אולי מאוס. העטלפים פעילי הלילה נראים מאוסים ומפחידים בגלל מבנה פניהם המוזר ויוצא הדופן בין בעלי החיים וכך גם החולד (או החפרפרת) העיוורים הפעילים בחשכת המחילות. קושי שאין בידי עליו תשובה הוא כיצד פירש רש"י ב"ויקרא" שהתנשמת בין העופות היא "קלב"א שורי"ץ" כלומר עטלף בשעה שבפסוקים העוסקים בעופות הטמאים מוזכר במפורש גם העטלף.

ייתכן להסביר שלדעת רש"י התורה מתייחסת בנפרד לשתי קבוצות שונות של עטלפים. ה"תנשמת" (בפסוק י"ח) שהיא "באות שבעופות" וה"עטלף" (בפסוק י"ט). אם אכן כך הם פני הדברים הרי שהדרך הסבירה ביותר למיין את העטלפים היא לסדרת עטלפי הפרי וסדרת עטלפי החרקים השונים זה מזה במידה רבה (ראה ב"הרחבה"  במאמר "משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור"). עטלפי הפרי גדולים בהרבה דבר הניתן להבחנה גם בתעופה. לעטלפי החרקים מראה מוזר ודוחה במיוחד ולכן הם ראויים לתואר "באות שבעופות" יותר מאשר עטלפי הפירות הנקראים בתורה "עטלף".

בניגוד למיני העופות שבהם אומרת התורה "למינהו" או "למינה" הרי שהעטלף מוזכר, בדומה לחלק ממיני העופות, ללא תוספת "למינה/ו" משום שכנראה התורה איחדה את כל מיני העטלף (בישראל למשל יש כ – 33 מינים) למין אחד או אולי שנים (על פי ההצעה לעיל הרואה בתנשמת מין עטלף שונה). ייתכן והדבר נובע מכך שהאדם לא הכיר היטב את העטלפים (במיוחד את עטלפי החרקים) בגלל היותם פעילי לילה ולא שם לב להבדלים קטנים כמו אורך האוזניים וקרומי האף. התורה התייחסה לכל המינים המעופפים בעלי הכנפיים הקרומיות, הרגליים הכלואות בקרום תעופה וחסרי המקור כעטלף.

אם בתורה מופיע העטלף רק בשמו הרי שמהפסוק בישעיהו ניתן ללמוד מעט על אורח חייו. משתמע שמדובר בבעל חיים שמשכנו במקומות חבויים כמו חריצי סלע וכד'. פרטים נוספים אנו מוצאים בגמרא. מדברי רבי שמלאי (בסנהדרין, צח ע"ב) אנו לומדים שהעטלף פעיל לילה. אומר התרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה"? (ראה עוד במאמר "משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור"). בבכורות (ז ע"ב) מצאנו: "ת"ר: דג טמא - משריץ, דג טהור - מטיל ביצים, כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק". מפרש רש"י: "עטלף - קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים". אמת היא שהעטלף מניק אך קשה להניח שקיים עטלף המטיל ביצים בדומה לעופות (ייתכן וקיימת תופעה דמויית הטלת ביצים). ייתכן גם שהקדמונים לא הכירו את דרך הרבייה של העטלפים מאחר והיא מתבצעת במחשכי מערות וסדקי עצים והניחו שהעטלף בדומה לעופות שהוא נמנה עליהם מטיל ביצים. לעומת זאת קל יחסית לראות את תופעת ההנקה משום שלעיתים נעות הנקבות כאשר הוולדות צמודים לפטמותיהן.

מסוגייתנו ניתן ללמוד שגם עטלפי הפרי נכללו בין העטלפים. דברי רב ששת ללוי מעידים על כך שמדובר בעטלפים הניזונים מפירות. "לעני ולגר תעזוב אותם - ולא לעורבים ולא לעטלפים". כל מיני העטלפים האחרים החיים בארץ ניזונים אך ורק מחרקים ובעיקר עשים. בארץ חי מין בודד של עטלף פירות הנפוץ באופן יחסי. מין זה נחשב על ידי החקלאים למזיק ובמלחמה נגדו הוכחדו מינים רבים של עטלפי חרקים המועילים לאדם. למעשה התברר שגם עטלף הפירות מועיל לחקלאים משום שהוא ניזון מפירות המרקיבים על העץ ובכך מונע מפירות נגועים להזיק לשאר היבול.

 

    
עטלף פירות מצוי בתעופה.
צולם בשדרות רוטשילד, תל אביב. צילם: Zoharby
 

עטלף חרקים   Corynorhinus townsendii

מקור: Nevada Bureau of Land Management

 

רשימת מקורות:

מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 83-84).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 7 (עמ' 64-67). 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות  (התמונות נלקחו ממאגר חופשי ומותרות בשימוש על פי התנאים של מאגר זה).

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר