הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "ולא היא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קלג ע"א
אמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: חוטין שבלחי אסורים, וכל כהן שאינו יודע ליטלן אין נותנין לו מתנה;
ולא היא, אי בטויא - מידב דייבי, ואי לקדרה אי דמיחתך להו ומלח להו - מידב דייבי.
הגמרא דוחה את דינו של רבי אבא...אמר רב
הפתיחה לדחייה היא על ידי הביטוי "ולא היא" – אין הדין כך... אלא הדין הוא...
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנג :
"ולא היא, אשכחן בפרק הכותב (וכן בפרק האשה בתרא דף קכ"א א' ובפרק ערבי פסחים גבי יקנה"ז [דף] ק"ג ב' ובפרק המקבל [דף] ק"ד ב') דקאמר על דברי רב אשי ולשון זה לא שייך לפרשו כמו והלכתא דלעיל דהכל הוא מדברי רב אשי, כן כתב הר"ם בחידושי סמ"ג ה' חמץ ומצה ובעל נחפה בכסף דף קס"ד ע"ד כתב דנמוקו עמו וז"ל שם דבשלמא הלכתא אפשר לומר שהוא חושש להחמיר והלכתא היא לקולא
אבל לשון ולא היא משמע שאינה סברא כלל ולא שייך לומר הוא עצמו כן אם לא שנאמר הדרי בי דלא היא אלא ודאי נראה שיתכן לחלוק על דברי רב אשי וכבר רשום בזכרוני שלמדתי בש"ס שאחר דברי רב אשי קאמר תלמודא הלכתא בהפוך אלא שבעונותי שר של שכחה מצוי אצלי ולא ידעתי איזהו מקומן והמחפש אחריו ימצאנו."
לענייננו – "ולא היא..." בא לומר שדינו של רבי אבא דחוי - מצד הסברא.
בדרך כלל בש"ס הביטוי "ולא היא" בא לשלול את ההלכה הנלמדת מצד סברא
ה"יד מלאכי" מבדיל את הביטוי "ולא היא" מהביטוי "והלכתא", שלטענתו יכול לשמש רק לחומרא ולא לעיכוב של עיקר הדין.
הוא דן בהרחבה בביטויים "ולא היא" ו"הלכתא" כאשר הם מוסבים על "רב אשי" –"עורך הגמרא". ראינו בעמודים הקודמים גם ביטוי דומה "ולאו מילתא היא"
הערה: אם אמנם זוהי המשמעות של הביטוי "ולא היא" נשאר לשאול מי כתב אותו, האם תלמידי הישיבה בעת הדיון, או שמא "עורך הגמרא"? נראה לי, ששתי האפשרויות הגיוניות.
"הליכות עולם", "יבין שמועה", עמוד שעו, סעיף לד:
ודע עוד שכתב שם דף... ודף רס"ח דאע"ג דקאמר "ולא היא" לא דחינן מהלכתא
כלומר, למרות שהדין/ההוכחה נדחו מצד הסברא אין זה מחייב שהדין עצמו נשלל.
אם דבריו מכוונים למקרה, שהדחיה של "ולא היא" נועדה לדחות "רק" הוכחה לדין – הרי שדבריו הגיוניים, שהדין עצמו, שעליו הביאו הוכחה, כן ייפסק להלכה, למרות שההוכחה לדבריו נדחתה. ואם דבריו מכוונים גם למקרה כבסוגייתנו, הרי שייתכן עדיין לפסוק כ"רבי אבא... אמר רב". ומה ההסבר לאפשרות זו? אולי בגלל שמדובר בסברא, ו"רב" יסבור שיש כאן מעין "גזירה" שמא לא יחתוך החוטין כפי שצריך. ולפי זה אולי מובן מדוע הדין מובא על ידי 3 דורות של חכמים "רבי אבא..רב הונא... רב" [ויש מקום לבדוק לגבי כל מקם שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מופיע עם 3 שמות ולא עם 2 – כדרך כלל.
אמנם ההלכה למעשה באמת לא כרב אבא... אמר רב.
בסוף עמוד ב מופיע הביטוי "ולא היא" פעם נוספת.
