הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לאו מילתא היא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קלב ע"ב

ואמר רב חסדא: עשרים וארבע מתנות כהונה, כל כהן שאינו בקי בהן - אין נותנין לו מתנה; ולאו מילתא היא, דתניא, רש"א: כל כהן שאינו מודה בעבודה - אין לו חלק בכהונה,.

1.
רב חסדא אמר שכל כהן שאינו בקי בהן כיצד לאוכלם בדרך גדולה – בצלי ובחרדל – לא מקבל את מתנות הכהונה.

2.
הגמרא פוסקת כנגד רב חסדא ומשתמשת בביטוי "ולאו מילתא היא". והיא מגיעה למסקנה - בעמוד הבא - שרק לכהן "אינו מודה בה" [מבואר בעמוד הבא] לא נותנים, אבל למי שלא בקי בה כן נותנים. כלומר: דברי רב חסדא נדחו לגמרי.

3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שצח:

לאו מילתא היא דאמרי, מצינו דוכתי טובא בגמרא דקאמר אמורא הכי לאודועי לן דהדר ביה ממאי דהוה סבר מעיקרא ואפילו הכי אנן לא סמכינן על חזרתו לענין דינא אלא אזלינן בתר מאי דמסתבר טפי, כן...

הוא מסביר שלא הגמרא אומרת את הביטוי "לאו מילתא היא", אלא האמורא עצמו מודיע על ידי ביטוי זה שהוא חוזר בו. הוא מביא דוגמאות, שלמרות שהאמורא עצמו חזר בו מדבריו, בכל זאת דווקא דבריו הראשונים נקבעו להלכה.

4.
לא ברור מדברי ה"יד מלאכי" אם הוא מתכוון שרק לעיתים זהו הסבר הביטוי. בכל אופן ייתכן, שמסקנתו היא שאפשר ומר שההלכה של אותו אמורא כן תתקבל למרות הביטוי "לאו מילתא היא". בסוגייתנו – בפשטות – לא כך, אלא דברי רב חסדא נדחו לגמרי, וכך משמע מהרמב"ם ומפרשיו.

5.
אבל המאירי סובר להלכה, שאם יש כהן אחר לתת לו אזי באמת לא נותנים לכהן שאינו בקי - וכרב חסדא [ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמד רנא]. לפיו יוצא שהביטוי "לאו מילתא ההיא" לא מוכיח שעורך הגמרא קבע שדברי האמורא נדחו לגמרי.