וספר תורה
חולין קלא ע"א
"תנן: למה אמרו נכסי כהן - שקונה בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלן בחובו, ואשה בכתובתה, וספר תורה".
הקשה רש"י:
"וס"ת - אף על פי שאינו לאכילה ולא לדבר שיבא לידי אכילה. ולבי מגמגם למאי תַּנְיֵיהּ הואיל ותנא דאפילו בהמה טמאה לוקח מהן".
תירץ הרמב"ן:
"והא דקתני ספר תורה, נראה לי דהא קמ"ל דאפילו ספר תורה שאין גופו ממון ואינו אלא לראיה שבו ומילי לא מקנו בכספא אעפ"כ לוקחין אותו בהן".
וקשה, הרי השמיענו שבעל חוב נוטלן בחובו, והרי מחיקת החוב אין גופה ממון, ואי אפשר לקדש בה אשה, קל וחומר שיוכל לקנות ספר תורה שסוף סוף מטלטלין הוא ונקנה בהגבהה.
והרדב"ז על הרמב"ם הלכות ביכורים פרק ד הלכה יד תירץ:
"וקונה בהם ס"ת וכו'. לא ידענא מאי קמ"ל אם קונה בהם בהמה טמאה כ"ש ס"ת. וי"ל דאע"ג דכתיב כתבו לכם את השירה וכתיב וכתב לו את משנה התורה דבעינן שיכתוב משלו ממש קמ"ל דכל הני נמי משלו הוא".
וקשה, שאם כן היה צריך להתפרש הדין שחייב לכתוב מממונו דוקא.
ומפרשי המשנה (ביכורים פרק ב משנה ג) ביארו שהוה אמינא דשאני בהמה טמאה שיוכל למוכרה ולקנות בה דבר שיבא לידי אכילה, ואילו ספר תורה אסור למוכרו, ואפילו אם אין לו מה יאכל אינו רואה סימן ברכה. קמ"ל. ומכל מקום מהדין מותר לקנות בו מה יאכל מפני חייו.
