מוח מעלה ארוכה
חולין קכה ע"א
"ואי מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ, אבר מעליא היא, באהל נמי ליטמא!
אמר רב יהודה בריה דרבי חייא זאת אומרת: מוח בפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ".
כבר משאלת הגמרא עולה, שהיה ידוע שתפקיד מח העצם הוא רפואי והוא משפיע על בשר הגוף.
במח העצם נוצרים הן תאי הדם האדומים שתפקידם להעביר לחלקי הגוף השונים חמצן, חסרון בהם גורם לחולשה; והן תאי הדם הלבנים – הלימפוציטים, שתפקידם להלחם בחיידקים ובשאר זיהומים גורמי מחלות.
לפיכך דברי רב יהודה בריה דרבי חייא "זאת אומרת מוח בפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ" אין פירושם שאותו מוח אינו גורם לרפואה. את דבריו אפשר לפרש באחד מהאופנים הבאים:
א. המוח אמנם מעלה ארוכה, אבל לא עד כדי להחשיבו משום כך לאבר.
ב. המוח אמנם מעלה ארוכה, אבל לאו דוקא לבשר הסמוך לעצם, לכן אינו נחשב משום כך לאבר.
ג. המוח אמנם מעלה ארוכה, אך רק אם יש בו כזית ההשפעה ניכרת ומשמעותית.
רש"י פירש:
"קסבר אין מוח שבפנים מעלה ארוכה לבשר מבחוץ - והכא הואיל וליכא בשר אין סופו להעלות ארוכה בחי ולא אבר מיקרי".
פירוש רש"י הוא קרוב לאפשרות ג' הנ"ל. לפי רש"י רב יהודה בריה דרבי חייא יכול להודות שאפילו מוח כלשהו מעלה ארוכה לבשר מבחוץ.
וכתב תוספות:
"ואי מוח שבפנים מעלה ארוכה מבחוץ - פירש הקונטרס אף על גב דליכא מוח כלל, וזה דחקו – מדלא מוקי לה דלית ביה מוח. ובחנם דחק דמדנקט קולית משמע דמיירי דאיכא מוח קצת".
בדברי תוספות הקצרים האלו מבוארים מספר כללים חשובים:
א. מאחורי פירושי רש"י מסתתרים קושיות שרש"י בא לתרץ. ולכשמעיינים היטב ניתן לגלות במה נתקשה רש"י וכיצד תירץ.
ב. אין לפרש גמרא באופן דחוק בלא צורך.
ג. דּוֹחַק הוא דבר יחסי, וכאשר קיימת קושיה דוחקת, דוקא התירוץ הדחוק מביא רווח.
לעצם קושיית התוספות, מבואר ברמב"ן שהראיה היא מתחילת פירקנו בדף קיט ע"א: "אמר רבא: דיקא נמי דבשומר עסקינן, דקתני קולית, שמע מינה", כלומר שמכל העצמות נוקטת המשנה דוקא בקולית, מוכח מכך שמדובר דוקא באותה העצם שרגיל להיות בה מוח.
אלא שברש"י מתורצת קושיה זו, שכתב: "ואי - קסבר מוח שבפנים מעלה ארוכה לבשר מבחוץ אף על גב דליכא מוח הואיל ובמחובר לחי סוף המוח לבא שהרי פעמים שהמוח כולו כלה וחוזר", כלומר שמדובר דוקא בקולית שאכן רגיל להיות בה מוח, אבל קורה שהיא מתרוקנת, אלא שהמוח שב ומתרפא בה מאוחר יותר; מה שאין כן בעצמות אחרות שאין המוח מוכרח בהם, לכן אין דרך מוחם להתרפא ולהעלות אז ארוכה לבשר.
אבל מהמשך דברי המשנה "בין סתומים בין נקובים" משמע כדברי התוספות, שמדובר שיש באותה קולית לפחות מעט מוח. שאם לא כן – מה סתום? לאן נקוב? חלל העצם?! וכי איזו חשיבות יש לכך אם החלל סתום או פתוח?!
