הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לימא כתנאי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכד ע"א

 "... כי ממעט לה מד' מיהא טהור אמאי? לימא הא חלים וקאי!
אמר ליה רבא: ואימא מדרבנן: גורר את הטפילה עד שיהא בארץ,
תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו? דברי הכל חולקו לשלשה, וגורר את הטפילה, עד שיהא בארץ,
והרוצה שלא יבא תנורו לידי טומאה כיצד הוא עושה - חולקו לשלשה וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ,
רבי מאיר אומר: אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ, אלא ממעטו מבפנים מארבע טפחים.
אלא אמר רבא, הכי קאמר: .

1.
רבי ירמיה מקשה על ריש לקיש [המשך הסוגיא מהדף הקודם] מדברי רבי מאיר. וענה לו רבא: משיטת "רבנן" בברייתא יש דווקא סיוע לריש לקיש.

2.
ויש להעיר כאן כמה הערות חשובות:
הרי בסוגיה [בעמוד הקודם] יש מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש וכמו כן יש במשנה במסכת כלים מחלוקת בין "תנא קמא" לרבי מאיר, מדחיית רבא משמע שחכמים סוברים כריש לקיש ורבי מאיר – כרבי יוחנן. וקשה מאד: רבא היה צריך לשאול/להקשות בנוסח "לימא כתנאי".

2.1
ויותר מכך: אם רבא מביא סיוע ל"ריש לקיש" היה אולי עדיף להקשות על רבי יוחנן כדי לבדוק מה ההלכה, שהרי הכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש.

2.2
השאלה הנ"ל מובאת ["בערך"] ב"מתיבתא", הערה ה, ושם מיישב: קושיית רבא היא על רבי ירמיה, שמדמה ומשווה את דין התנור שחלקו ונשאר מחובר על ידי טיט לחיבור של עור שקרעו ואפשר לתפרו, ועל זה מקשה רבא שניתן להוכיח כריש לקיש מדברי רבנן.
אבל רבא עצמו סובר שאין הדברים דומים, והמחלוקת באותה משנה היא [כמבואר בהמשך הגמרא] רק בתנור שרוצה שלא יבוא לידי טומאה, ולכן, לשיטת רבא לא קשה מדברי חכמים על רבי יוחנן.

3.
ואולי נראה הרבה יתר פשוט, כפי שכבר הראינו פעמים רבות: רבא הביא סיוע לריש לקיש מדברי "רבנן", אבל לא הקשה על רבי יוחנן מדברי "רבנן", מפני שייתכן שאותה משנה לא היתה כל כך ידועה ומפורסמת, ולא ניתן להקשות ממנה, אלא רק לסייע לאחת השיטות.
וההסבר לזה הוא, שניתן להקשות על חכם רק ממשנה שהיתה ידועה ומפורסמת לאמוראים, ולכן קשה על אותו אמורא שלא סבר כאותה משנה. ומשניות מסדר "טהרות" לא היו ידועות לכל האמוראים.

4.
הערה כללית: הגמרא מכנה את "תנא קמא" במשנה [שחולק על רבי מאיר] כ"רבנן".

5.
רבא מתרץ באופן אחר שגם דברי רבי מאיר מיושבים לדעת ריש לקיש. והוא "מוסיף" קטע למשנה. הפתיחה שלו היא "הכי קאמר...", ושואלים הפרשנים מדוע לא נאמר כאן "חיסורי מחסרא", שנראה יותר מתאים. "מתיבתא", הערה ו. [אולי כי אין שם "אבל"]