הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "והא דתניא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קכ ע"א-ע"ב
והא דתניא: הטמאים - לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן, למה לי? ליגמר מהני! צריכי, דאי לא כתב רחמנא, הוה אמינא: דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה התם עד דאיכא כזית, אף הכא נמי עד דאיכא כזית;
וליכתוב רחמנא בשרצים, וליתו הנך וליגמרו מינייהו! משום דאיכא למיפרך: מה לשרצים - שכן טומאתן במשהו.
והא דתניא: הטבל והחדש וההקדש והשביעית והכלאים, כולן - משקין היוצאין מהן כמותן, מנלן? וכי תימא: ליגמר מהנך, מה להנך שכן איסור הבא מאליו הוו, תינח היכא דאיסור בא מאליו היכא דלאו איסור הבא מאליו, מנלן? גמרינן.
1.
המופע הראשון של "והא דתניא" משמעותו קושיה: מדוע צריך את הדרשה של "הטמאים", הרי ניתן ללמוד מהדוגמאות הקודמות.
2.
המופע השני של "והא דתניא" איננו קושיה אלא ברור: מנין לומדים שהטבל וכו' "משקין היוצאין מהן – כמותן". ואולי גם כאן יש קושיה, שהגמרא מקשה שאי אפשר ללמוד את הדין משאר הדוגמאות.
