אור לציון
הרב יהודה זולדן

ברכת מציב גבול אלמנה, על ישובים בארץ ישראל ובמדינת ישראל

"הרואה בתי ישראל בישובן אומר: ברוך מציב גבול אלמנה" לפי רוב הראשונים ברכות הראיה שבפרק ט במסכת ברכות יש לברך בשם ומלכות. מהי ההגדרה של בתי ישראל בישובן? רש"י מפרש: "כגון בישוב בית שני". הרמב"ם הביא להלכה את דברי הברייתא כלשונה (הל' ברכות י, י). ר' אברהם בן הרמב"ם (המספיק לעובדי ה', עמ' 251-252) כותב שיש לברך ברכה זו, ומוסיף: "ומה שאני מדמה לעצמי יותר שהוא בארץ ישראל". גם הרב יהודה בן יקר (פירוש התפילות עמ' נה) כותב: "הרואה בתי ישראל בישובן בארץ ישראל". אך הרי"ף (ברכות מג ע"ב בדפי הרי"ף): "הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן". ההשלכה המעשית ממחלוקת זו: לרש"י הברכה היא רק בארץ ישראל, ואילו לרי"ף מברכים על כל ישוב יהודי בו יש בית כנסת אפילו בחו"ל. המהרש"ל, בביאורו לטור (או"ח סי' רכד, ו, מובא בב"ח שם) מפרש את רש"י: "יש מפרשים שקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים ועשירים, ובישובן דקאמר היינו שיושבים בתוקפן ובכחן, ולזה נתכוין רש"י שפירש מציב גבול אלמנה כגון ישוב בית שני. ולאו דוקא בנין בית המקדש קאמר, דאם כן הוי ליה למימר הרואה בית המקדש, אלא אכל בתי ישראל קאמר שהם בישוביהם אחר ימי אלמנותן בתקפן, וזהו בבית שני". המשנה ברורה (סימן רכד ס"ק יד), הביא את דעת רש"י והרי"ף ואת הפרשנויות להם, וסיים: "ובפרי מגדים מצדד דבזה"ז טוב לברך ברוך מציב גבול אלמנה בלא שם ומלכות". ערוך השולחן (או"ח סימן רכד, סעיף ז) כתב אף יותר: "לא נהגנו בברכה זו, מפני שינוי הפירושים, וספק ברכות להקל".

עם זאת, עם התחדשות הישוב היהודי בארץ לפני למעלה ממאה שנה, מצינו עדויות על רבנים שבירכו ברכת מציב גבול אלמנה בראותם מקומות ישוב חדשים בארץ ישראל בהם מתגוררים יהודים. על הרב מרדכי גימפל יפה מסופר, שהוא בירך בעת ביקרו במושבה יהוד. הוא הוסיף שהוא מברך על אף שמדובר על "אלמנה חצופה", זאת לאחר שנאמר לו שלא הכל מקפידים על שמירת תורה ומצוות (הרב מרדכי הכהן, "בית הכנסת בארץ ישראל ביישובו", התורה והמדינה, ט-י (תשי"ח- תשי"ט), עמ' תקלט); הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, האדר"ת, בירך מציב גבול אלמנה בביקורו במושבה ראשון לציון (שלמה אלברט, אדרת אליהו, עמ' קיא).

עם קום המדינה ובשנים שאחר כך, מצינו שרבנים ופוסקים הרואים ערך חיובי בתקומת המדינה, הצביעו על כך, שעל אף שיש שכתבו לברך ברכה זו ללא שם ומלכות, או שלא לברכה כלל, בכל זאת תקומת המדינה משנה את ההתייחסות לאמירת הברכה. הרב חיים דוד הלוי, (שו"ת עשה לך רב, חלק ד סימן ה) כותב: "לא היה מקום כלל לברך ברכה זאת עד הקמת מדינת ישראל, ... אבל בינתיים זיכנו ה' ואנו חיים בארצנו תחת שלטון ישראל, ועצם הישוב היהודי הוא "בתי ישראל בישובם", וניתן לברך ברכה זאת בשם ומלכות". הרב יצחק אריאלי, (עינים למשפט, בבא בתרא עמ' פד), כותב: "בזמן הזה שלעינינו הקץ המגולה ואתם הרי ישראל וכו', וברוך מציב גבול אלמנה שמתנערת מאלמנותה בניה השבים אל חיק אמם". גם מו"ר הרב צבי יהודה קוק (שיחות לויקרא, עמ' 288 – 291) כותב: "מצבנו העכשוי דומה לזה שהיה בימי בית שני. אמנם אין לנו רוח הקדש כפי שהיה אז, אבל מבחינה כללית אנחנו במצב יותר טוב בכמות היהודים בריבונות מדינית. משמעות הביטוי כגון בישוב בית שני, היא שיש סדר לגאולה שהוא איננו ניסי כמו זה של יציאת מצרים. "ישוב" הוא בניגוד לשממה, קללת הגוים. מופיע הקץ המגולה וקללת השממה נפסקת. הגבולות נחרבו ע"י חורבנות ומלחמות. וכשחוזר המצב לקדמותו, מיתקן ומתיצב, אלמנה זו שגבולה נהרס חוזרת ומתיצבת כלשון הפס' במשלי (טו, כה) 'ויצב גבול אלמנה' ". בדבריו שם הוא מתייחס לחששות מפני ברכה לבטלה במצבים כאלה: "יש מצבים בהם פחד מברכה לבטלה נמשך חסרון באמונה שלמה. ספקות בברכות – ספקות באמונה. …בלי מידה טובה של הכרת טובה אין מקום ליהדות שסדר יומה מתחיל כל בוקר באמירת 'מודה אני'".

קבוצת תלמידים מישיבת 'מרכז הרב' נאסרה בשל הפגנה נגד המסיון, ונכלאו בכלא דמון שעל הכרמל. מו"ר הרב צבי יהודה קוק בא לבקרם, והוא ברך ברכת מציב, לא מיד כשהגיע, אלא בהתכנסות של כולם, כדי לברך ברוב עם, והסביר: "הפעם ביקורי במקום איננו מסיבות מרנינות, אולם יש לזכור שגם בית סוהר הוא ביטוי לשלטון עם ישראל על ארצו" (הרב שלמה אבינר, "רבנו- הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל", עמ' 250). שם מסופר על פלוני שביקר בחברון בניסן תשכ"ח ולא בירך, בנימוק: "ספק ישוב - ספק ברכה". מו"ר הרב צבי יהודה קוק הגיב: "ספק באמונה – ספק בברכה" (שם עמ' 289).

יוצא לאור על ידי: מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, בשיתוף מכון "משפטי ארץ", עפרה
המערכת: הרב אברהם גיסר -מכון "משפטי ארץ", עפרה
הרב יהודה זולדן – ישיבת ההסדר נוה דקלים- גוש קטיף
אלחנן גלט- מרכז ישיבות בני עקיבא בישראל, רמות שפירא
בסוגיות: ארץ, מדינה, צבא, ומקדש