הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים; כללי פסיקה: "חזקיה ורבי יוחנן" "כתנאי" - כמי פוסקים?
[תנאים; כללי פסיקה]
חולין קו ע"א
איתמר, חמי האור; חזקיה אמר: אין נוטלים מהן לידים, ורבי יוחנן אמר: נוטלין מהם לידים; אמר רבי יוחנן: שאלתי את רבן גמליאל בנו של רבי, ואוכל טהרות, ואמר לי: כל גדולי גליל עושין כן."
1.
רש"י מסכת חולין דף קו עמוד א:
אין נוטלין מהם - מים הראשונים ופליג אדלעיל וחזקיה תנא הוא.
רש"י מסביר, שחזקיה נחשב כ"תנא" ולכן יכול לחלוק על הברייתא בדף הקודם.
2.
תוספות מסכת חולין דף קו עמוד א:
חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים - והא דתניא לעיל (חולין דף קה.) מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן מוקי חזקיה כלישנא קמא דר' ינאי דלעיל כשאין היד סולדת וכאן איירי כשהיד סולדת בהן ורבי יוחנן דשרי הכא בלשון בתרא דמוקי לה אף על פי שהיד סולדת מותר
ובחנם פירש בקונטרס דחזקיה תנא הוא ופליג אברייתא דלעיל.
תוס' מיישב את שיטת חזקיה גם לפי הברייתא, והוא מוסיף שלכן אין צורך לומר כרש"י, שחזקיה תנא הוא וחולק על הברייתא.
2.1
נראה בפשטות, שתוס' חולק על רש"י באופן עקרוני, וסובר שחזקיה לא נחשב כ"תנא"
2.2
וראה תוספות מסכת עבודה זרה דף לח עמוד ב :
תנו רבנן הקפריסין וביצה צלויה - אין להקשות מהך ברייתא לחזקיה ובר קפרא דשרו דתנאי נינהו וקשישי מר' יהודה הנשיא הנזכר בזאת הבריית'.
תוס' זה קובע ש"חזקיה" היה "תנא" ורשאי לחלוק על ברייתא [וכרש"י בסוגייתנו - לעיל בסעיף 1], [והוא מוסיף שחזקיה היה מבוגר מרבי יהודה הנשיא].
וראה בהרחבה בנושא זה "בית אהרן", [רבי אהרן מגיד], כרך ט, עמוד שנא ואילך.
2.3
אולי אפשר לומר שגם התוס' לעיל בסעיף 2 מסכים עקרונית לדברי רש"י שחזקיה נחשב תנא, אלא שהתוס' לעיל בסעיף 2 מתכוון לומר, שגם ללא זה ניתן ליישב את דברי חזקיה בסוגייתנו עם דברי הברייתא בדף הקודם.
3.
הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן.
4.
בפשטות, ההלכה צריכה להיות כחזקיה מפני שהיה רבו של רבי יוחנן וכן - לפי רש"י ותוס' - חזקיה נחשב כתנא.
4.1
לגבי הטענה השניה ניתן לומר: אמנם חזקיה נחשב תנא לעניין זה שיכול לחלוק על תנאים [משנה/ברייתא] אולם מצד שני – אמורא - רבי יוחנן - רשאי לחלוק עליו. גם לגבי האמורא "רב" כך הדין: מצד אחד הוא רשאי לחלוק על תנא, ומצד שני - גם אמורא רשאי לחלוק עליו.
4.2
ולגבי הטענה הראשונה שחזקיה היה רבו של רבי יוחנן, הרי שבסוגיתנו רבי יוחנן הוכיח ממעשה חכמים שלא כחזקיה.
4.3
לכאורה, הוכחת רבי יוחנן מרבן גמליאל – בנו של רבי יהודה הנשיא – לא מועילה נגד "חזקיה", שהרי תוס' סבור שחזקיה היה אפילו מבוגר מרבי יהודה הנשיא, אבל העובדה שרבן גמליאל העיד ש"כל גדולי גליל עושין כן" מוכיחה שיש כאן דין שכבר נהוג היה במסורת עוד לפני חזקיה. ולכן אין הלכה כחזקיה.
4.4
ההסבר בסעיף 4.3 מתאים לדברי ההגהות מיימוניות הלכות ברכות פרק ו הלכה טז:
[ל] כר' יוחנן דהא מייתי עובדא כוותיה ולא כחזקיה דאמר אין נוטלין מהן וכן פסק ראבי"ה וכן ס"ה כיון דכל בני גליל עושין כן כדאיתא התם:
5.
הדין הבא בגמרא דן "חמי טבריה":
חמי טבריא, חזקיה אמר: אין נוטלין מהם לידים, אבל מטבילין בהם הידים, ורבי יוחנן אמר: כל גופו טובל בהן, אבל לא פניו ידיו ורגליו. השתא כל גופו טובל בהם, פניו ידיו ורגליו לא כ"ש?
אמר רב פפא: במקומן - דכולי עלמא לא פליגי דשרי, משקל מינייהו במנא - דכ"ע לא פליגי דאסיר, כי פליגי - דפסקינהו בבת בירתא, מר סבר - גזרינן בת בירתא אטו מנא, ומר סבר - לא גזרינן.
כתנאי: מים שנפסלו משתיית בהמה, בכלים - פסולים, בקרקע - כשרין,
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בקרקע, טובל בהן כל גופו, אבל לא פניו ידיו ורגליו. השתא כל גופו טובל בהן, ידיו ורגליו לא כ"ש? אלא לאו - דפסקינהו בבת בירתא, ובהא פליגי: דמר סבר - גזרינן בת בירתא אטו מנא, ומר סבר - לא גזרינן.
לעומת ההלכה הקודמת שהרמב"ם פסק כרבי יוחנן כאן הוא פוסק כחזקיה בנושא של "חמי טבריה". בפשטות הסיבה היא, שהלכה כחזקיה נגד רבי יוחנן תלמידו, ובהלכה הקודמת פסק כרבי יוחנן מפני הנימוק [כחריג] שהבאנו לעיל בסעיף 4.2+4.3.
6.
כסף משנה הלכות ברכות פרק ו הלכה ט:
... חמי טבריא במקומן וכו'. בפרק כל הבשר (חולין דף ק"ו) חמי טבריא חזקיה אמר אין נוטלים מהם לידים ור"י אומר כל גופו טובל בהם ידיו לא כל שכן אמר רב פפא במקומן כ"ע לא פליגי דשרי למישקל מינייהו במנא כ"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דפסקינהו בבת בירתא כלומר חריץ קצר והמים פונים שם ואין שם שיעור מקוה אבל מחוברים למקוה חזקיה סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ור"י סבר לא גזרינן
וכתב הרי"ף פרק אלו דברים והלכתא כחזקיה דרביה דר"י הוא.
כפי הסברנו לעיל.
6.1
המשך דברי ה"כסף משנה":
ודע דבגמרא אמרינן כתנאי מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקעות כשרים רשב"א אומר אף בקרקע טובל בהם כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו השתא כל גופו טובל בהם ידיו ורגליו לא כל שכן אלא לאו דפסקינהו בבת בירתא דמר סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ומ"ס לא גזרינן
ומאחר דקיימא לן כחזקיה דגזרינן בבת בירתא כרשב"א נמי קיימא לן דפסקינהו בבת בירתא פסולים לנטילת ידים ואם כן קשה למה לא כתב רבינו כן בפירוש גבי מים שנפסלו משתיית הכלב.
הוא מציין שהגמרא קבעה שמחלוקת "חזקיה" ו"רבי יוחנן" תלויה במחלוקת תנאים – "כתנאי". ומכיון שפוסקים כחזקיה יש לפסוק גם כדעת התנא "המקביל" לו שהוא "רבי שמעון בן אלעזר".
6.1.1
מהנ"ל ניתן ללמוד כלל חשוב: כאשר יש מחלוקת בין תנאים ומחלוקת זהה בין האמוראים פוסקים לפי כללי ההכרעה בין האמוראים [התנגשות בין שני כללים], כי בברייתא יתכן שיכולנו לפסוק כ"תנא קמא" נגד רבי שמעון בן אלעזר - אם נאמר שפוסקים כדעת התנא ה"סתם" בברייתא.
6.2
המשך דברי ה"כסף משנה":
ואפשר לומר דכיון דסתם לן תנא דידים כת"ק הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא וכסתם מתניתין קיימא לן.
ואם תאמר אם כן נימא דהלכתא כר"י דקאי כת"ק דסתם לן כוותיה
כאן הוא מדגיש הפוך מדברינו לעיל: אם פוסקים כ"סתם" במשנה הרי שיש אוטומטית לפסוק כדעת רבי יוחנן נגד חזקיה.
6.3
המשך:
וי"ל אף על גב דבגמרא אמרינן כתנאי לאו למימרא דלגמרי הוי כתנאי דהא אפשר לדחות ולומר דחזקיה דאמר אפילו כת"ק דע"כ לא גזר חזקיה אלא בחמי טבריא שאין פיסולן ניכר שהרי זכים הם ואין טעמם רע ופיסולם הוי מפני שתחלת ברייתן לא היו ראויים לשתיה מחמת חומם ואף על פי שעכשיו נתקררו עודם עומדים בפסולם ולכך אתי למימר דל"ש בת בירתא מכלי אבל בשאר מימות שנפסלו משתיית הכלב שפיסולם ניכר אם בטעמם אם במראיהם לא גזרינן והא דלא קאמר הגמרא הכי משום דלא משכח תשובה לר"י דליתי כרשב"א שתק ומוקי לה כתנאי
אבל לענין פסק הלכה כיון דאפשר לאוקמא לחזקיה ככ"ע כוותיה נקטינן: ...
הוא אומר דבר מעניין: קביעת הגמרא "כתנאי" איננה מחוייבת ממש, ובלשונו "לאו למימרא דלגמרי הוי כתנאי", וניתן להסביר את דעת חזקיה גם כתנא קמא בברייתא...
