הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אמר רב... אמר רב..."; "רבי יוסי"; "סתם משנה"; "תנא קמא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קד ע"ב
גמ'. רבי יוסי היינו תנא קמא! וכ"ת, אכילה גופה איכא בינייהו, דקאמר ת"ק: בהעלאה קא מיפלגי, באכילה לא פליגי, ואמר ליה רבי יוסי: אכילה גופה מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה,
והתניא, רבי יוסי אומר: ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה, וזו אחת מהן - עוף עולה עם הגבינה על השולחן ואינו נאכל - דברי ב"ש, ובה"א: לא עולה ולא נאכל!
אלא, הא קמשמע לן: מאן תנא קמא - רבי יוסי, כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: +אסתר ב'+ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"
1.
מסקנת הגמרא, שכל המשנה היא דעת "רבי יוסי" גם הרישא.
2.
מסביר רש"י:
כל האומר דבר בשם אומרו - והתנא שכח ולא הזכיר שמו בתחילה וחזר והזכיר שמו".
שהתנא שכח לכתוב את שמו של רבי יוסי ולכן חזר לכתוב את דבריו כדי להביא גאולה לעולם.
מדברי רש"י אולי ניתן לחדש חידוש גדול בכתיבת המשנה: היא נכתבה בכמה "מהדורות".
3.
ואולי אפשר לומר: כל מקום כשהגמרא מביאה ביטוי של "אמר רב... אמר רב..." או " אמר רב... משום רב..." אולי אין בזה חידוש כלל, אלא רק בכדי להביא גאולה לעולם.
4.
ועל זה יש להקשות: הרי יש להניח שהרבה אמוראים שדבריהם מוזכרים על שמם בלבד [מבלי לציין את רבותיהם, מלבד במקומות כגון: "אמר רב... אמר רב..."] אמרו את דבריהם לאור מה שלמדו מרבותיהם, אם כן מדוע לא ציינו זאת כדי להביא גאולה לעולם.
5.
לכן נראה להסביר, שרק הלכה מיוחדת שחז"ל ידעו בגודל השגתם שהיא קשורה לשורש נשמתו של החכם – רק הלכה כזאת חייבת להיאמר באופן מדוייק בשם מי נוצרה. ובסוגייתנו מדובר על רבי יוסי [לא לחינם הביטוי של "דבר בשם אומרו" נאמר אצל התנאים].
6.
ויש פירושים אחרים לסוגיה [ב"מתיבתא", הערה יח]: חכמים חולקים על רבי יוסי וסוברים להיפך, שמדובר בקולי בית הלל ומחומרי בית שמאי [כך אומר רש"י: "לא היו מודים לו חבריו"].
7.
לפי חכמים, בית הלל סוברים שמותר להעלות עוף עם הגבינה על השולחן, ואם התנא היה שונה את המשנה מלכתחילה בלשון "רבי יוסי אומר", נמצא שכל המשנה היא דעת יחיד ולא "סתם משנה", ולא היינו פוסקים כרבי יוסי אלא כדעת חכמים ולפי בית הלל.
8.
אמנם המשנה הקודמת סתמה לחומרא, ואז יש לנו מצב של "סתם ואחר כך מחלוקת" [משנה ראשונה "סתומה" ובשניה יש מחלוקת באותו דין], והכלל במקרה זה הוא שאין הלכה כסתם. לכן, העלים התנא את שמו של רבי יוסי ברישא ו"סתם" שבית הלל כאן מחמירים, כדי לפסוק כך את ההלכה, ולכן אחר כך הוזכר שמו "דבר בשם אומרו".
8.1
לפי ההסבר הנ"ל יוצא, שהכלל של"דבר בשם אומרו" הוא לא עיקרון כללי לכל הש"ס אלא רק במקרה זה שדברי התנא "נסתמו" כדי לפסוק הלכה, אזי יש "לתקן" זאת ולהזכיר את שמו.
8.2
אמנם הסבר זה קצת קשה, שהרי רבי יהודה הנשיא יכול היה לא להזכיר כלל את "רבי יוסי", ויותר מכך: הרי "סתם משנה – רבי מאיר", ומדוע לא מזכירים את שמו של רבי מאיר במפורש בכל משנה שהיא "סתם".
8.3
מסקנה חשובה מהסבר זה: כל משנה שיש בה "תנא קמא" בלי שם חכם נחשבת "סתם" משנה, למרות שבסיפא יש תנא שחולק [ולא מוגדר כ"סתם ואחר כך מחלוקת"]. והלכה צריכה להיות כ"תנא קמא" – בדרך כלל.
9.
וראה בתוספות מסכת חולין דף קד עמוד ב:
רבי יוסי היינו ת"ק - אבית הלל לא פריך היינו ת"ק דהכי קאמר דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה ואין זה סתמא ואח"כ מחלוקת דב"ש במקום בית הלל אינה משנה.
הוא שואל הרי דעת בית הלל היא זו שדומה לדעת תנא קמא, ועונה שכוונת הגמרא לומר כך: הדין ברישא שנוי במחלוקת בית הלל ובית שמאי. הרישא ה"סתומה" לא גורמת שכל המשנה תיחשב כ"סתם" [ הרישא] ואחר כך מחלוקת [בית הלל ובית שמאי שבדברי רבי יוסי], מפני שבית שמאי לא נחשבים ממש כחולקים על בית הלל - "אינה משנה".
יש כאן 2 חידושים גדולים של תוס':
9.1
כל "תנא קמא" במשנה – ללא שם מפורש של חכם – נחשבת כ"סתם משנה". ותלוי מה יש בסיפא של אותה משנה.
9.2
מחלוקת בית הלל ובית שמאי לא מוגדרת כ"מחלוקת" לעניין "סתם" ו"מחלוקת".
9.3
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קכו, ובהערה לד, הסבר אחר של ה"תוספות יום טוב".
