הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

תנאים: "רב"-"תלמיד"

[תנאים: כללי פסיקה]

חולין צו ע"ב

גמ'. אמר שמואל: לא שנו אלא שנתבשל בה, אבל נצלה בה - קולף ואוכל עד שמגיע לגיד.
איני, והאמר רב הונא: גדי שצלאו בחלבו - אסור לאכול אפילו מראש אזנו. "

1.
נשאלת השאלה כיצד מקשים מרב הונא על שמואל? הרי הוא – רב הונא - היה תלמידו, ויותר מכך: הכלל הוא, שאין מקשים מאמורא על אמורא ["גברא אגברא קרמית"?].

2.
אלא, מכיון שרב הונא היה תלמידו של שמואל כנראה גם שמואל סובר כך [ותלמידו שמע ממנו], ויוצא שהקושיה היא על ידי הצגת סתירה בין שני דינים של שמואל עצמו ["מתיבתא", הערה טז].

3.
נראה שניתן לתת הסבר מקיף ועקרוני יותר: דינו של רב הונא [אולי למד זאת דווקא מ"רב", ולא משמואל – שניהם היו רבותיו] היה ידוע ומקובל בתקופתו, ולכן מקשים ממנו על שמואל.

4.
האם הסתירה הוצגה בבית המדרש או שמא עורך הגמרא הציגה? אולי אפשר לומר, שלפי ההסבר בסעיף 3 ייתכן, ש"עורך הגמרא" הוא זה שהציג את הקושיה.