שמניף על בנו במניפה
חולין צא ע"ב
"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה.
תנא:
כמה רחבו של סולם - שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, עולים - שנים, ויורדים - שנים, וכי פגעו בהדי הדדי - הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך (דניאל י') וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו.
תנא:
עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה {רש"י: פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב}, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. בעו לסכוניה {רש"י: מחמת קנאה}, מיד - והנה ה' נצב עליו {רש"י: לשומרו}.
אמר רבי שמעון בן לקיש: אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאמרו - כאדם שמניף [במניפה (כתי"מ)] על בנו".
פירש רש"י: "שמניף על בנו - במניפה להצילו מן השרב".
וקשה,
א. כיצד נרמז ב"מקרא כתוב" עניין הנפת המניפה?
ב. איזו רבותא יש בזה עד ש"אי אפשר לאומרו"? וכי אין פסוקים מפורשים במידת שמירתו של הקב"ה את ישראל?!
(דברים א, לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה.
(תהלים קכא, ד-ז) הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ. יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה. ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ.
אלא יש לפרש: שמניף על בנו - במניפה להצילו מן הזבובים.
שכל אותם מלאכים עצומים שרוחבם יחד יותר מפעמיים רוחב הארץ כולה, אינם לפניו אלא כאותם הזבובים המטרידין את התינוק, והוא מנופפם מעליו במניפתו.
