הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לימא כתנאי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין צ ע"ב

אמר רב הונא: גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח. אמר רב חסדא: מרי דיכי! מי כתיב על כן לא יאכל המזבח? +בראשית ל"ב+ על כן לא יאכלו בני ישראל כתיב. ורב הונא - ממשקה ישראל - מן המותר לישראל.
מיתיבי: גיד הנשה של שלמים - מכבדו לאמה, ושל עולה - מעלהו; מאי לאו מעלהו ומקטירו? לא, מעלהו וחולצו; ומאחר שחולצו, למה מעלהו? משום שנאמר: +מלאכי א'+ הקריבהו נא לפחתך.
תניא כוותיה דרב הונא: גיד הנשה של שלמים - מכבדו לאמה, ושל עולה - חולצו לתפוח. "

1.
רב הונא סובר שגיד הנשה של קרבן עולה יש להוציאו מהירך קודם להקרבה ומשליכו ל"תפוח" – מקום צבור האפר.
ורב חסדא חולק, והגמרא מביאה ברייתא כרב הונא. וכך פוסק הרמב"ם.

2.
נשאלת השאלה: הרי מחלוקת רב הונא ורב חסדא "דומה" למחלוקת בין "רבי" ו"רבנן" בסוגיה לעיל. לדעת "רבי" מקטיר גם את גיד הנשה – כדעת רב חסדא, ולפי "רבנן" אין מקטיר את גיד הנשה – וכדעת רב הונא. ומדוע הגמרא לא אמרה "לימא כתנאי" או "כתנאי" [מובא ב"מתיבתא", הערה ד].

3.
עונה הריטב"א [מובא ב"מתיבתא", שם]: הדין של רב הונא ושל רב חסדא לא נאמר במפורש על ידי התנאים "רבי" ו"רבנן", אלא רק נלמד מדבריהם שהם חלוקים ביניהם כמו במחלוקת רב הונא ורב חסדא [ואפשר להוסיף: המחלוקת בין רב הונא ורב חסדא יותר מפורטת ואיננה כללית אם מקריבים את גיד הנשה או לא.] והסבר נוסף, שם, ב"מתיבתא".