הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ואיתימא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין פט ע"א

אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן: גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם. דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה.
ואמר רבא ואיתימא ר' יוחנן: אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם +איוב כ"ו+ תולה ארץ על בלימה. "

1.
בדרך כלל הביטוי "ואיתימא" בהקשר של שני חכמים מלמד ששני החכמים היו בני אותו דור. לכן קשה מפני שרבא לא הכיר את רבי יוחנן.

2.
ומה המשמעות של "רבא ואיתימא רבי יוחנן"? האם הכוונה לשתי מסורות חלוקות מיהו החכם שאמר את הדברים?

3.
ומה ההבדל מהביטוי "איכא דאמרי"?

4.
יש אומרים ש"איכא דאמרי" – שני דברים בעלי חשיבות.
"ואיתימא" - בנושא שולי! אולי דברי אגדה נחשבים "שוליים"!

"...ומן הראוי להעיר שבכגון זה היינו כאשר מדובר בהערה שולית בלבד רגיל הש"ס למסור על כך ב'ואיתימא' ולא ב'איכא דאמרי'..." [מסכת יום טוב, פרק שלישי, נוסחאות, אפרתי יעקב, עמוד 75]

5.
ראיתי במקום אחר מאחד הפרשנים שהכוונה היא שרבא אמר משמו של רבי יוחנן. זאת אומרת, אין כאן שתי מסורות נפרדות אלא מסורת אחת שרבא אמר משמו של רבי יוחנן.

6.
אולם הסבר זה תמוה מאד, שהרי הגמרא היתה יכולה להשתמש בביטוי "אמר רבא משום רבי יוחנן..." שזוהי ה"נוסחא" המקובלת למקרה שחכם אחד אומר הלכה משמו של חכם אחר שלא שמע ממנו ישירות.

7.
ואולי אפשר לומר: הביטוי "אמר רב... משום... רב..." משמעו גם ששני החכמים נוקטים באותה שיטה באופן קבוע [כאילו היו רב ותלמידו] ואילו הביטוי "רב... ואיתימא רב..." משמעו שהם לא נוקטים בדרך כלל בשיטה דומה אלא דווקא במקרה הספציפי בסוגיה. [נפקא מינה יכולה להיות לצורך הקביעה של יחיד ורבים – בסוגיות הלכתיות]

8.
ויש אומרים ש"ואיתימא" מלמד שאין בכלל וודאות על כל אחד מהם שאמנם אמר את הדברים. ולכן אי אפשר להקשות על אף אחד מהאומרים [בסוגייתנו: רבא ורבי יוחנן] מדברי עצמם במקומות אחרים בש"ס, אם כי בסוגייתנו – דברי אגדה – בין כך לא כל כך מקובל להקשות.

9.
המקור לאמור לעיל בסעיף 8:
"בית אהרן", כרך י:

"הרי לנו כלל חדש דהיכא דאיתא בגמרא אמר רב פלוני ואיתימא רב פלוני אין להקשות סתירה על אחד מהאומרים מדברי עצמו במקום אחר מפני שי"ל דמאן דאמר ההיא דהתם משמיה דאותו רב פלוני אמר הא דהכא משמיה דאידך, ומאן דאמר הא דהכא משמיה דאותו רב פלוני אמר הא דהתם משמיה דאחרינא."

10.
הערה: אם בסוגייתנו הגירסא היתה "רב" במקום "רבא", הרי שמדובר ב"רב" ו"רבי יוחנן" שהיו בני אותו דור ויש תשובה לבעיה הראשונה שהעלינו.

11.
או, ניתן לומר, שמדובר בסוגיה על רבא בר נתן או רבא בר ירמיה שהיו תלמידי רב, וממילא הם אמוראים שחיו בדורו של רבי יוחנן [אמנם לא בארץ ישראל].