אכילת בשר בשבת
חולין פד ע"א
"אמר רבי אלעזר בן עזריה:
מי שיש לו מנה - יקח ללפסו ליטרא ירק,
עשרה מנה - יקח ללפסו ליטרא דגים,
חמשים מנה - יקח ללפסו ליטרא בשר,
מאה מנה - ישפתו לו קדרה בכל יום.
ואינך אימת? מערב שבת לערב שבת.
אמר רב: צריכין אנו לחוש לדברי זקן".
פירש רש"י:
"ואינך אימת - אלו האחרים שאמרו – ליטרא דגים, וליטרא בשר, אימת יאכלוה אם לא בכל יום?".
וחלק עליו המהרש"א בחידושי אגדות וכתב:
"והוא דחוק דלא יהיה קאי נמי אליטרא ירק שאמר, דאי לאו בכל יום מה יאכל?
ולולי פירושו נראה לפרש דאכולהו קאי, בין אמי שיש לו מנה, ובין אמי שיש לו י' מנין, ובין אמי שיש לו נ' מנה דלא יאכל רק ליטרא בשר, הני כולהו לאימת יאכלו בשר בריוח? וקאמר מע"ש לע"ש וק"ל".
והוסיף על דבריו בעיון יעקב: "כי כל מזונותיו של אדם קצובין לו, חוץ מהוצאת שבתות וי"ט [ביצה דף טז ע"א]".
לפירוש זה כל דברי רבי אלעזר בן עזריה העוסקים ברמת החיים לפי העושר עוסקים רק בימות החול, ואילו לכבוד שבת יאכלו כולם גם בשר, ובריוח, כי ה' ישלים להם את כל הוצאותיהם.
אולם פירוש זה קשה מאוד, שאם כן היה לגמרא לומר "ממוצאי שבת לערב שבת", ולא "מערב שבת לערב שבת".
ועוד שבמפורש מצאנו שמשמעות "מערב שבת לערב שבת" שבוע שלם כולל שבת:
במסכתות תענית דף יז ע"א; וסנהדרין דף כב ע"ב: "מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת".
במסכת נזיר דף ה ע"א: "ר' יוסי אומר: מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת".
והרי לא יתכן להסתפר ולהתגלח בשבת.
ובמסכת כתובות דף סב ע"ב; והסיפא גם במסכת בבא קמא דף פב ע"א:
"עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מערב שבת לערב שבת.
(תהלים א') אשר פריו יתן בעתו - אמר רב יהודה, ואיתימא רב הונא, ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת".
והכוונה לליל שבת, כמשמע בירושלמי מסכת כתובות פרק ה הלכה ז:
"אילין תלמידי חכמים... רב אמר אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת בלשון נקייה".
פירוש מערב שבת לערב שבת במקומות אלו הוא דוקא בליל שבת – בשבת עצמה!
אלא שגם התספורת הגילוח והבישול שהוזכרו בערב שבת עניינם דוקא לכבוד השבת, והנותר מאכילת השבת יוותר לשאר השבוע. ומיושבת תמיהת המהרש"א על רש"י, שאכן כוונת רש"י גם לליטרא ירק, ההכנה בערב שבת, ורק אם יהיו ימים שלא יוותר מהירק יאכל פיתו במלח בלבד.
תדע, שהרי לא יתכן שיוכל אדם להוציא לכבוד השבת מזונות יוקרה נדירים ששוויים הון, ולסמוך על כך שה' ישלים לו. ולא שמענו מהחכמים והחסידים שינהגו כך. גם המעשה ביוסף מוקיר שבת (מסכת שבת דף קיט ע"א) לא היה אלא בדג אחד. אלא מה יש לך לומר, שלא נתכוונו אלא שיוציא כדרך העולם, אף כאן בסוגייתנו לא ביאר רבי אלעזר בן עזריה אלא מהו דרך העולם עבור כל אחד ואחד.
ולא זירז רבי יוחנן משום רבי אליעזר ברבי שמעון במסכת ביצה דף טו ע"ב לומר: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בני, לוו עלי וקדשו קדושת היום, והאמינו בי ואני פורע לומר", אלא שידחוק עצמו לקיים את שאמרו במסכת שבת דף קיח ע"ב: "במה מענגו? - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג. מאי היא? - אמר רב פפא: כסא דהרסנא". ומר אמר חדא משמו של רב, ומר אמר חדא משמו של רב, ולא פליגי, כי רב לשיטתו בסוגייתנו שאחז בדברי רבי אלעזר בן עזריה שכל אחד מחוייב בכבוד השבת על פי ממונו הוא.
ומה שכתב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רנ סעיף ב: "ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו", אין הכוונה שכולם יאכלו בשר בשבת. אלא כמו שסיים: "כפי יכלתו" – רק מי שבר הכי – שיש לו לפחות חמשים מנה. וכן ציין בביאור הגר"א שם: "ירבה בבשר ויין. שבת שם [דף קיט ע"א] אנן דאית לן בשרא וחמרא וכו' ואמר ירבה. שם ר' אבא זבין מתליסר כו'". הרי שלא מדובר אלא בבני רב פפא בר אבא שאמרו לרב פפא: כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא, במאי נישנייה? – במה נעשה שינוי שיהיה ניכר שהוא לכבוד השבת. והם היו עשירים ושונים מרובא דעלמא. או כגון רבי אבא זבן בתליסר אסתירי פשיטי בישרא מתליסר טבחי (שם), שגם הוא היה יחיד בזה.
וכן מפורש בדברי הרמב"ם הלכות שבת פרק ל, י: "אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לה, והוא שהיתה ידו משגת".
וכתב המשנה ברורה סימן רמב ס"ק א:
"הא דאמרו דצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומן ותבשיל של תרדין שזה היה מאכל חשוב בזמניהם וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג [ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר ענוגם בבשר ויין ומגדנות לכך איתא בסימן ר"נ ס"ב דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו]".
ולפי הנ"ל מבואר שאין לפרש בדבריו שבימיהם דגים גדולים היו חשובים יותר מבשר, שהרי במפורש הוכיח רש"י מגמרתנו וכתב: "דגים - היו בזול במקומם יותר מן הבשר". ואין שום צורך לדחוק לומר שדורות התנאים נשתנו אלו מאלו. כי אכן דגים גדולים היו חשובים מדגים קטנים ומירק, אלא שבשר היה חשוב יותר. ולא היו אוכלים בשר בשבת אלא האמידים האמודים לכך.
