הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ונסיב לה אליבא דתנאי"; "סתם משנה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין פד ע"א

"... וכמאן, אי כר"מ דאמר: הכל היו בכלל העמדה והערכה, האמר: שחיטה שאינה ראויה - שמה שחיטה! אי כר' שמעון דאמר: שחיטה שאינה ראויה - לא שמה שחיטה, האמר: לא היו בכלל העמדה והערכה!
אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי; בשחיטה שאינה ראויה - סבר לה כר' שמעון, בהעמדה והערכה - סבר לה כר"מ. "

1.
רש"י מסכת חולין דף פד עמוד א

רבי היא - מתניתין רבי סתמה לפי דעתו ונסיב מילתיה כי הני תרי תנאי בחדא כמר שראה דבריו של זה בזו ושל זה בזו.

רב יוסף מסביר שמשנתנו הסתומה סוברת לגבי שני נושאים כתנאים שונים. לעניין "שחיטה שאינה ראויה" – כרבי שמעון שאינה שחיטה, ולגבי "העמדה והערכה" – כרבי מאיר שגם קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה.

2.
"רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי"- 8 מופעים בש"ס. בכולם קבע זאת רב יוסף. ברוב הפעמים מדובר שההסבר הראשון קבע שכל חלק במשנה נאמר על ידי תנא אחר, ו"רבי" - משום מה - לא כתב את שמם.

3.
יש כאן עניין עקרוני ויסודי:
הליכות עולם שער שלישי פרק ב:

טז. מצינו משנה וברייתא דאתיא בחדא מילתא כחד תנא ובחדא מילתא כחד תנא ואומר כי האי גוונא רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי אי נמי האי תנא סבירא ליה כפלוני בחדא וכפלוני בחדא כלומר ולא פלוני שנאה ולא פלוני שנאה, בפרק קמא דשבועות מני מתניתין לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא אי ר' ישמעאל קשיא שבועות אי רבי עקיבא קשיא ידיעות וכו' ואסיק רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי בשבועות נסיב לה כר' עקיבא בידיעות נסיב לה כר' ישמעאל, וכן בפרק אלו נערות אומר בכי האי גוונא האי תנא דברייתא סבירא ליה כרבי [מאיר] בחדא ופליג עליה בחדא, וכן בכל דוכתא:

כאשר במשנה "סתומה" [ללא שם תנא] יש שני חלקים, הרישא מתאימה לשיטת תנא מסויים [בדרך כלל שמופיע בברייתא] והסיפא מתאימה לתנא אחר [שחולק על התנא הראשון] מתעורר קושי כיצד יש במשנה ה"סתומה" שתי דעות סותרות.

4.
לפעמים עונה הגמרא שהמשנה הסתומה היא דעה של תנא "שלישי" שלא סובר לגמרי כשני התנאים האחרים אלא בעניין אחד סובר כתנא מסויים ובעניין אחר – כתנא אחר [כמובן – כאשר אין סתירה פנימית בין שתי הדעות – מכיון שמדובר אמנם באותו תנא אבל בשני עניינים שונים].

4.1
למשל בסוגייתנו יכלה הגמרא לומר שמשנתנו היא דעתו של חכם מסויים [ולאו דווקא דעתו של רבי יהודה הנשיא], ואז היו לנו 3 דעות.

5.
אולם בסוגייתנו משמע – כך נראה מרש"י – שהדעה השלישית [המורכבת מדעות שני התנאים] היא דעתו של רבי יהודה הנשיא במובן זה שכך הוא פסק!

6.
ראה גם מה שכתבנו על מסכת הוריות דף יב.

7.
ויש להעיר: בסוגייתנו אחרי ההסבר הנ"ל בא הסבר אחר - "ואיבעית אימא". משמע מכך שההסבר של "רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי" הוא הסבר דחוק!!!