הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "לא מן השם הוא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין פג ע"א
"והאי תנא סבר לה כאידך תנא דרבי יהודה, דאמר: התראת ספק שמה התראה, דתניא: +שמות י"ב+ לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו - בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקין עליו, דברי ר' יהודה.
רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה - וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. "
1.
רבי יהודה סובר שעל איסור "נותר" עוברים על "לאו הניתק לעשה" – ואין לוקין עליו.
2.
ורבי יעקב אומר שלא לוקין עליו מפני שהוא "לאו שאין בו מעשה".
3.
רבי יעקב נוקט בביטוי "לא מן השם הוא זה". אפשר להסביר את משמעות הביטוי בשתי אפשרויות:
3.1
הוא סבור שלא חל כאן הכלל ש"לאו הניתק לעשה" לא לוקין עליו. ואפשר להחיל כאן רק הנימוק של "לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו"
3.2
אפשר להשתמש בסוגייתנו בשני הכללים, גם בכלל של "לאו שניקק לעשה – אין לוקין עליו", וגם בכלל של "לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו".
4.
רש"י מסכת חולין דף פג עמוד א:
לא מן השם הוא זה - לא מטעם זה הוא פטור.
מרש"י משמע שמטעם לאו הניתק לעשה הוא לא פטור, מתאים לאפשרות הראשונה לעיל.
5.
אולם מרש"י במסכת מכות דף ד עמוד ב:
לא מן השם הוא זה - אין טעם זה עיקר דלאו שניתק לעשה אין לוקין עליו אלא מפני מה המותיר אינו לוקה לפי שהוא לאו שאין בו מעשה.
משמע מדבריו "רק" שהשאלה היא מהו הנימוק "העיקרי". הפרשנים דנים: מהו הכלל "הכללי" יותר.
6.
תוספות הרא"ש מסכת שבועות דף ג עמוד ב:
ר' יעקב אומר לא מן השם הוא זה. ולאו משום דסבר ר' יעקב לאו הניתק לעשה לוקין עליו דבהא ליכא מאן דפליג אלא דסבר ר' יעקב כהך אמורא דדריש מהאי קרא בפ' במה מדליקין דאין שורפין קדשים ביום טוב.
הוא דן בסוגיה אחרת ואולם ניתן להקיש גם לסוגייתנו, שרבי יעקב מסכים לכלל ש"לאו הניתק לעשה – אין לוקים עליו", ויוצא לפי זה, שבסוגייתנו יסביר כאפשרות השניה, שהוא בא "רק" לומר שעדיף להשתמש בכלל של "לאו שאין בו מעשה – אין לוקין עליו".
7.
ערוך לנר מסכת מכות דף יד עמוד ב:
ואף דר' יעקב אמר לעיל (ד ב) לא מן השם הוא זה, משמע דסבירא ליה דמשום ניתק לעשה לוקין אם לא שלאו שאין בו מעשה הוא,
זה אינו דלעולם גם משום ניתק לעשה אין לוקין, והא דצריך לטעם שאין בו מעשה היינו כי היכי דליותר סמיכות עשה ללאו, לדרוש מזה מה דדרשינן בתמורה דף ד ב) ליתן בוקר שני לשריפתו, שוב ראיתי ביבין שמועה (כלל קפ"ה) שכתב ג"כ בפשיטות שדעת רש"י שיש פלוגתא דתנאי אי לאו שניתק לעשה לוקין עליו, ושדעת התוס' אינה כן ולענ"ד צ"ע:
הוא מוסיף על כל מה שהבאנו לעיל, שרבי יעקב לא משתמש בכלל של "לאו שניתק לעשה – אין לוקין עליו" מפני שנפסוק בא לדרשה אחרת.
7.1
כמו כן הוא מזכיר את האפשרות שמביאים פרשנים, שיתכן שבאמת רבי יעקב סובר שאין כלל כלל ש"לאו שניתק לעשה – אין לוקין עליו".
8.
ויש לבדוק את כל 3 האפשרויות שהבאנו לגבי משמעות הלשון "לא מן השם הוא זה". לפי האפשרות האחרונה משמעות הביטוי "פשוטה": אין כלל של "לאו הניתק לעשה – אין לוקין עליו", ולכן בסוגייתנו פטור ממלקות רק בגלל הכלל ש"לאו שאין בו מעשה – אין לוקין עליו".
9.
וחשוב להוסיף: רבי יהודה בסוגייתנו שמסביר שבדין נותר פטור ממלקות בגלל "לאו שניתק לעשה" הוא סובר שאי אפשר לפטור בגלל "לאו שאין בו מעשה", כי הוא סובר שכן לוקים על "לאו שאין בו מעשה".
10.
הרמב"ם פוסק לפי רבי יעקב בסוגייתנו, שהפטור ממלקות באיסור נותר הוא בגלל הכלל "לאו שניתק לעשה – אין לוקין עליו". ושואלים כל הפרשנים מדוע הרמב"ם לא משתמש בכלל של "לאו שאין בו מעשה – אין לוקים עליו" [שהוא פוסק ככלל זה במקומות אחרים], והפרשנים דנים בכך. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נג.
