הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "לא שנו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עז ע"ב

"שליא שיצתה. א"ר אלעזר: לא שנו אלא שאין עמה ולד, אבל יש עמה ולד - אין חוששין לולד אחר. ור' יוחנן אמר: בין אין עמה ולד, בין יש עמה ולד - חוששין לולד אחר. איני, והא א"ר ירמיה: לחומרא אמרה ר' אלעזר! אלא, אי אתמר הכי אתמר, א"ר אלעזר: לא שנו אלא שאינה קשורה בולד, אבל קשורה בולד - אין חוששין לולד אחר, ור' יוחנן אמר: אנו אין לנו אלא - שליא בלא ולד, אבל יש עמה ולד, בין קשורה בולד בין אין קשורה בולד - אין חוששין לולד אחר, והיינו דאמר ר' ירמיה: לחומרא אמרה ר' אלעזר. תניא כוותיה דר' אלעזר: המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהן, בזמן שקשורה בהן - אין חוששין לולד אחר, אינה קשורה בהן - הריני מטיל עליה חומר שני ולדות, שאני אומר שמא נימוח שפיר של שליא, שמא נימוחה שליתו של שפיר."

1.
הגמרא הקשתה על דברי המחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן, ולכן הסבירה את מחלוקתם באופן שונה.

2.
שואלים: הגמרא היתה יכולה לומר שיש "להחליף" את שמות האמוראים ולא יהיה קשה.

3.
עונים: היתה מסורת בידי חכמים, שרבי אלעזר אמר את המילים "לא שנו...", ולכן החלפת שמות החכמים לא היתה מיישבת את השאלה. ["מתיבתא", הערה ח].

4.
לפי האמר לעיל ברור, ששיטה זו סוברת שאת הלשון "לא שנו" אמר האמורא עצמו – רבי אלעזר. ויש פרשנים שנוטים לומר שהביטוי בש"ס "לא שנו" - ברך כלל - הוא תוספת מאוחרת של "סבוראים" / "עורכי הגמרא".