הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סוגיה כוותיה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עד ע"ב

"איבעיא להו: מהו לפדות בבן פקועה? אליבא דר"מ לא תיבעי לך, דכיון דאמר טעון שחיטה - שה מעליא הוא, כי תיבעי לך - אליבא דרבנן, דאמרי שחיטת אמו מטהרתו, מאי? כיון דאמרי שחיטת אמו מטהרתו - כבשרא בדיקולא הוא, או דילמא: כיון דרהיט ואזיל, ורהיט ואתי שה קרינא ביה? מר זוטרא אמר: אין פודין, ורב אשי אמר: פודין. א"ל רב אשי למר זוטרא: מאי דעתך - דגמרת +שמות י"ב+ שה +שמות י"ג+ שה מפסחים, אי מה להלן - זכר, תמים, ובן שנה, אף כאן - זכר, תמים, ובן שנה! תפדה תפדה ריבה, אי תפדה תפדה ריבה, אפילו כל מילי נמי! אם כן, שה שה, מאי אהני לך? "

1.
מחלוקת בין מר זוטרא לרב אשי לגבי פדיון "בן פקועה"

2.
הרמב"ן פוסק כמר זוטרא מפני שהגמרא בסוגייתנו דנה בדבריו ["סוגיא כוותיה"]. ראה דיון ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קפד, ושם בהערה סד מביא, שמשמע מסוגייתנו שרב אשי הודה למר זוטרא.

2.1
לפי הנ"ל מובן הלשון של הרמב"ן "סוגיה כוותיה" - שמסקנת הסוגיה היא כמר זוטרא.

2.2
אבל אולי אפשר לומר, שכוונת הרמב"ן בביטוי "סוגיה כוותיה" היא דווקא לביטוי [קצת דומה] של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה", שהרי רב אשי דן בדברי מר זוטרא.

3.
ויש להעיר: "מר זוטרא" היה חברם של רב אשי ואמימר. רב אשי היה כתלמיד-חבר של מר זוטרא. ואולי זו סיבה נוספת לפסוק כמר זוטרא, מפני שאין רב אשי [תלמידו] רשאי לחלוק עליו [אפילו אם הוא "רק" תלמיד-חבר] ואולי זו הסיבה שהרא"ש [בסוגייתנו, למרות שיש מחלוקת לגבי הסתירה בשיטת הרא"ש] כן פוסק כרב אשי, כי תלמיד-חבר רשאי לחלוק על רבו ו"הלכה כבתראי" – למרות שהסוגיה דנה בדברי מר זוטרא [כדברי הרמב"ן].

4.
ולעצם דברי הרמב"ן [לפי האמור עיל בסעיף 2.2 שכוונת הרמב"ן היא לכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"] אולי הרא"ש חולק עליו מפני שלא נקרא "מדשקיל וטרי אליביה..." כי הגמרא עצמה לא דנה בדבריו של מר זוטרא, אלא מובא בסוגייתנו דו-שיח בין רב אשי ומר זוטרא בדברי מר זוטרא.