הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "תרוייהו תננהי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עא ע"ב

"אמר רבא: תרוייהו תננהי; טומאה בלועה תנינא, טהרה בלועה תנינא. טומאה בלועה, דתנן: בלע טבעת טמאה - טובל ואוכל בתרומתו, הקיאה - טמאה וטמאתו. טהרה בלועה תנינא, דתנן: בלע טבעת טהורה, ונכנס לאהל המת, והזה ושנה וטבל והקיאה - הרי היא כמה שהיתה, כי קאמר רבה כגון שבלע שתי טבעות, אחת טמאה ואחת טהורה, דלא מטמיא לה מטמאה לטהורה. "

1.
הביטוי "תרוייהו תננהי" - 7 מופעים בש"ס. ברוב הפעמים נאמר על ידי רבא. בפשטות, הביטוי מבטא קושיה על דברי אמורא - מה הוא בא לחדש שהרי הדין כבר נאמר במשנה. ובדרך כלל הגמרא עונה "צריכא", כלומר, האמורא כן בא לחדש דין שלא כתוב במשנה.

2.
ב"יבין שמועה" [על הספר "הליכות עולם"] עמוד שמד, כלל תמב, אומר שלפעמים בא ב"ניחותא" [כלומר: יש הוכחה ממשנה על דברי האמורא], ויש פעמים שבא בתמיהה.

3.
ונראה להסביר: אם המשניות ידועות ומפורסמות הרי שבא בלשון קושיה: מה בא האמורא לחדש אם כבר נלמד ממשנה. ואם המשניות לא היו ידועות ["שגורות"] לחכמים אזי בא "בניחותא" כסיוע לאמורא, שהנה נמצא גם במשנה דין זה שאמר האמורא.

4.
אולם קצת קשה: מה המיוחד בביטוי "תרוייהו", מדוע מדובר דווקא בשני דינים שאמר האמורא?

5.
אם הביטוי בא כקושיה אולי ניתן לומר, שהקושיה חזקה: כיצד האמורא אמר שני דינים שנאמרו כבר במשנה?

6.
בפשטות, הביטוי "תרוייהו תנינא" דומה לביטוי "תנינא", אלא שמדובר בשני דינים ולא בדין אחד.