גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תשע"ח, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף סז ע"ב 

בענין "לויתן דג טהור הוא"

בסוף פרקין 'אלו טריפות' (סז ע"ב) מובא: "תניא, ר' יוסי בן דורמסקית אומר, לויתן דג טהור הוא, שנאמר: גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים (איוב מא, ז), תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ (שם, כב), 'אפיקי מגנים' - אלו קשקשים שבו, 'תחתיו חדודי חרש' - אלו סנפירין שפורח בהן".

המהרש"א הקשה בפשר מאמר זה, למה צריך להוכיח שהוא דג טהור, הלא ידוע מאמרם ז"ל (ב"ב עה.): "עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן", וכי יאכיל הקב"ה לצדיקים לעתיד דבר טמא. ומתרץ, כי אמנם היה מקום להסתפק במהותו של הלויתן, האם הוא מין דג טהור, כי יתכן שהוא מין אחר, כגון "עוף הדר במים כמו בר אווזא", ולכן הוכיחו בגמרא שהוא מין דג טהור, "שהרי יש לו קשקשים וסנפירים כשאר דגים טהורים".

והנה בספר לב אריה על מכילתין נתקשה בדברי המהרש"א, וז"ל: "לא הבנתי דבריו, דאם כן איך פשיט זה מקרא ד'גאוה אפיקי מגנים' - דיש לו סנפיר וקשקשת, ולכך הוא מין דג, דהא כל מיני בריות טהורים שבים אין ניתרים אלא על ידי סנפיר וקשקשת - כמבואר בפוסקים, עיין בפרי חדש בסי' פ"ג (סק"ד) שהאריך בזה, אם לא שנדחוק בכוונתו לומר, דהספק הוא אם הוי עוף דיבשה וגדל במים, ולזה כתב 'בר אווזא', והוא דוחק גדול".

ה'עיון יעקב' כתב בזה, כי ממה שעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן אין להוכיח כלל, שהרי "לעתיד הקב"ה מתיר אסורים ותורה חדשה מאתו תצא, כדאיתא במדרש ילקוט שמעוני פרשת שמיני רמז תקל"ה ותקל"ו, ועיין ילקוט תהלים קמו".

והנה, מה שציין להילקוט בפרשת שמיני, מקורו בויקרא רבה (יג, ג): "א"ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעולם הזה זוכה לראותה לעולם הבא, כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו. וחכמים אומרים, זו שחיטה כשירה היא, ולא כך תנינן 'הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין', אמר רבי אבין בר כהנא, אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא. אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק, אריסטוון עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא, וכל מי שלא אכל נבלות בעוה"ז זוכה לראותו לעוה"ב, הה"ד (ויקרא ז, כד) 'וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו', בשביל שתאכלו ממנו לעתיד לבא", וכעין זה מצינו במדרש תהלים (פרק קמו): "'ה' מתיר אסורים' (תהלים קמו, ז). מהו, 'מתיר אסורים'. יש אומרים, כל הבהמה שנטמאת בעולם הזה, מטהר אותה הקב"ה לעתיד לבוא. וכן הוא אומר (קהלת א, ט): 'מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה', טהורים היו מקודם לבני נח... ולמה אסר אותה - לראות מי שמקבל דבריו ומי אינו מקבל, ולעתיד לבוא הוא מתיר את כל מה שאסר", ולכן שפיר היה ספק על מהותו של הלויתן, כי יתכן שכשם שעתיד להיות מותר לאכול בהמות על ידי נחירה, כך יהא מותר לאכול בשר הלויתן – גם אילו לא היה דג טהור, ולכך הוצרך להשמיענו מפסוק מפורש שדג טהור הוא (וכ"כ ב'לב אריה' שם וב'תפארת יעקב' כאן).

החתם סופר תירץ בזה, על פי אמרם ז"ל (ב"ב עד:): "אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא" (מובא ברש"י בפרשת בראשית א, כא). נמצא, שסעודת הלויתן תהיה מן הנקיבה, ויתכן שהזכר טמא והנקבה טהור, כמ"ש תוס' בנדה (נ: ד"ה תרנגולא דאגמא) לענין תרנגולתא דאגמא [יעו"ש בדברי התוס' שדנו בנידון כזה, האם יתכן שבמין אחד יהיה הזכר טמא והנקיבה טהור], ושפיר יש לדון אודות הזכר - אם דג טהור הוא.

עוד תירץ החתם סופר, שבשרו של לויתן, מאחר שנמלח קודם מתן תורה – ובאותה שעה עדיין לא נאסר, לכן היה מקום לומר שבשר הנשאר מאותה תקופה מותר לאכלו גם לאחר שנאסר, ולא נאסר כי אם מני אז והלאה, כשם שמצינו במכילתין (יז.): "בעי רבי ירמיה, אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ", ולא נפשטה האיבעיא, ולכן הוצרכו להשמיענו שדג טהור הוא.

בספר חסדי דוד על התוספתא (לרבי דוד פארדו זצ"ל, חולין פ"ג ה"ט) מיישב את קושית המהרש"א באופן שונה, כי אע"ג שעצם היות לויתן מין טהור שפיר יש להוכיח מן הסעודה שלעתיד לבא, אכן עדיין יש להוכיח שטהרתו היא על ידי סנפיר וקשקשת, ויש בזה נפ"מ להלכה ולמעשה, וכלשונו: "ונלע"ד, דאצטריך רבי יוסי בן דורמסקית להך דרשה, ונפקא מינה לענין דינא, דסלקא דעתא אמינא דהסימנים שהצריכה תורה סנפיר וקשקשת אינם אלא בדגים סתם שבים, אבל בחיות ובריות הגדולות שבים, אימא דלא תלינן בסימנין, ותמצא להרב פרי חדש שם בסי' הנז' סק"ד, דטרח טובא לאפוקי מהך ס"ד [כלומר, כי הפוסקים (ראה מעדני יום טוב חולין פ"ג סי' סז אות ה; כרתי ס'י פג סק"ג; פמ"ג שם משב"ז סק"ב) הרבו לדון אודות שאר הבריות שבים, כגון בהמות וחיות שבים, האם טהרתם היא דווקא על ידי סנפיר וקשקשת, והפר"ח הסיק שטהרתם ע"י סנפיר וקשקשת דוקא]... הלכך אצטריך רבי יוסי בן דרומסקית למימר דאפילו לויתן שהיא הבריה היותר גדולה שבים, וכמ"ש רז"ל שכל העולם כולו עומד על סנפיר אחד של לויתן, אפ"ה גלי קרא שדינו שוה לדג טהור, דסימני טהרתו דאית ליה סנפיר וקשקשת, וממוצא דבר נבין ונשכיל דהכי נמי כל שאר הבריות הגדולות שבים כלם דינם שוה לשאר דגים, דלא שרו אלא בסימני סנפיר וקשקשת".