הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "יגדיל תורה ויאדיר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין סו ע"ב
"וליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר! אמר רבי אבהו, וכן תנא דבי ר' ישמעאל: +ישעיהו מ"ב+ יגדיל תורה ויאדיר."
1.
הגמרא שואלת מדוע התורה כתבה גם "סנפיר" [לצורך כשרותו של דג] הרי עיקר הסימנים לזיהוי דג כשר הוא בקשקשת. רבי אבהו [תלמידו של רבי יוחנן] ענה תשובה "יגדיל תורה ויאדיר". מה פירושו?
2.
בפשטות הכוונה היא, שאמנם יש יתור בתורה, אבל היא כתבה דבר מיותר כדי להגדיל תורה – כדי להדגיש, לחזק ולברר.
3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל צא:
בעיא, מצינו בש"ס דבכמה דוכתי בעי אליבא דמאן דלא קי"ל כוותיה
... והטעם נ"ל דמשום יגדיל תורה ויאדיר היו מפלפלים וחוקרים אף ממה דלא קאי הכי כהלכתא
כמו שמצינו שהיו שואלים לפעמים דברים שהם כמעט בלתי אפשריים כההיא דפרק לא יחפור [בבא בתרא דף כ"ג ב'] דבעי ר' ירמיה רגלו אחד בתוך חמשים אמה ורגלו אחד חוץ מנ' אמה מהו ...
והיינו טעמא דברוחב דעתם היו מצדדים כל מאי דאפשר להשיג אמיתת הענינים ולדרוש ולקבל שכר ...
אחר זמן הגיעו לידי חידושי שבועות להרמב"ן כ"י ובפ"ג עלה דאבעיא שם [דף] כ"ב ב' ...
וז"ל אלא בעיא דרב אשי כר"ל אתיא וכו' ואע"ג דלית הלכתא כוותיה יגדיל תורה ויאדיר הוא ויש כיוצא בזה בתלמוד ע"כ ושמח לבי גם אני שכוונתי לדעת
ה"יד מלאכי" מסביר, שדיון בנושאים שאינם להלכה הם בבחינת "יגדיל תורה ויאדיר". כנראה כוותנו היא, שלימוד תורה אינו "רק" עניינים הלכתיים, אלא יש בהם השפעה רוחנית על האדם.
4.
של"ה - כללי התלמוד (טו) כלל יגדיל תורה ויאדיר:
הרי לך, שהבעיא לא על עצמה יצאה אלא ללמד ממנה דבר זה שכתב הרא"ש, ואפילו הכי סמך האיבעיא לדבר שאשכחן שהיה במציאות. כן אני אומר בכל יגדיל תורה, הן בפסוק הן בדברי התנא, שיוצא ממנו נפקותא במקום אחר, אף שלענין שבכאן אין בו צורך, מכל מקום סמכו למקום זה דמישך שייך ביה.
הוא מסביר שבאמת הדין המוזכר [שעליו נאמר "יגדיל תורה ויאדיר"] הוא אמנם מיותר במקומו, אבל יש לו משמעות במקום/נושא אחר.
4.1
והוא מוסיף:
וכן הענין בכל האיבעיות התמוהות הנמצאות אשר הם כמעט בחלק הנמנע שיזדמנו, לא על עצמם היו האיבעיות אלא לצורך ענין אחר ללמוד מזה, ונאמרו כאן כי כאן הוא מקומם, דמישך שייכי בזה הענין. כגון הנך האבעיות תמוהות דבפרק בהמה המקשה (חולין דף ע א), בלעתהו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו, הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו כו'. והענין בכולם הוא כמו שכתבתי, והוא ענין יגדיל תורה ויאדיר.
הוא טוען שהסברו לעיל [בסעיף 4] מתאים גם להרבה עניינים בש"ס שנראים תמוהים ["מוזרים" מבחינה מציאותית].
4.2
ונראה לי שניתן להרחיב את הכלל שבסעיף 4 גם לגבי סוגיות בהם דנים בעניינים שאינם הלכתיים כמו גם לגבי מחלוקות שונות שדעה אחת מהן [לפחות] לא נפסקה להלכה. וההסבר לכך הוא, שיתכן שלדעות אלה יש השפעה והסבר לגבי עניינים אחרים, הן מבחינה הלכתית [למשל לפסוק בשעת הדחק כדעה שנדחתה], והן מבחינה רעיונית.
5.
והוא מוסיף:
+/הגה"ה/ בענין קשקשת וסנפיר, יש לי עוד ענין לפרש בו יגדיל תורה ויאדיר. והכוונה, אף על פי שלא הוצרך התורה להודיענו לענין דינא סנפיר, כי היה די לנו בסימן קשקשת, מכל מקום הרוצה לידע טעם המצות וסודן, אז הוא מן הצורך להודיע שגם הטהרה הוא מכח הסנפיר. כי אין ספק, שלאלו סימני טהרה יש סודות בשרשה העליון מצד הרוחניות השורה בבעל חי זה, ולא לחנם זה טהור וזה טמא, אלא הכל מצד הרוחניות שורשו למעלה, אם מסיטרא דמסאבא טמא הוא, וסימנו מוכיח עליו, ואם מסיטרא דקדושה אזי טהור הוא, והסימן סימן טהרה, ודי בזה למבין+.
בקטע הנ"ל ה"של"ה" מוסיף שגם הביטוי "סנפיר" בתורה שלכאורה הוא מיותר - כמובא בסוגייתנו - יש לו השפעה רוחנית על טהרת הדג. וזו הכוונה בביטוי "יגדיל תורה ויאדיר".
וראה עוד ב"מתיבתא", הערה ח, ושם, ב"ילקוט ביאורים", עמוד פד.
