הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והלכתא"

אמוראים: רב אחאי

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; אמוראים]

חולין נט ע"ב

"ההיא עיזא כרכוז דהואי בי ריש גלותא, דעקור מלא צנא דתרבא מינה, רב אחאי אסר, רב שמואל בריה דרבי אבהו אכל מיניה, קרי אנפשיה: +משלי י"ח+ מפרי פי איש תשבע בטנו. שלחו מתם: הלכתא כוותיה דשמואל בריה דרבי אבהו, והזהרו ברבינו אחאי, שמאיר עיני גולה הוא."

1.
הגמרא מציגה מחלוקת בין רב אחאי ורב שמואל בריה דרבי אבהו. והגמרא קובעת "הלכתא" כוותיה דרב שמואל בריה דרבי אבהו.

2.
לגבי "רב אחאי" אומר תוס' [זבחים דף קב עמוד ב] שיש רב אחאי מתקופת הסבוראים [וראה בסדר הדורות, כרך ב , עמוד פ, הערה רז, שהוא מהגאונים]. אבל שם הכוונה רק כשמופיע בצורה של "פריך רב אחאי" [מופיע גם להלן, בחולין דף ס"ה עמוד ב], וכמו כן ניתן לומר שבסוגייתנו מדובר ברבי אבהו שהיה סבוראי [תוס' סנהדרין ג עמוד ב] וגם שם מדובר דווקא כשמופיע בצירוף "מגדף בה רבי אבהו"] וממילא גם בנו היה כך. על כמה חכמים שנקראו רבי אבהו ראה "סדר הדורות", כרך ב, ערך "רבי אבהו" עמוד לד.

3.
וראה בספר "רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 177, ובהערה 20, שסוגייתנו היא סוגיה "סבוראית" [גם בגלל הביטוי "שלחו מתם", ושם דן האם כל הסוגיה היא מרבנן סבוראי או רק הביטוי "הלכתא..."]. ושם, בעמוד 28 [פיסקה 24] קובע שמדובר בחכמים סבוראיים. ומוסיף, שההכרעה היא מארץ ישראל: "בתקופת רבנן סבוראי חכמי ארץ ישראל היו המנחים אותם בתחום ההלכה".

4.
ולעניות דעתי אין צורך בכל הנ"ל. אפשר אולי לומר שמדובר באמוראים בדור השלישי אחרי רבי יוחנן. כמובן, בתנאי שנניח שרבי אבהו שחי בארץ ישראל – כשהיה תלמידו של רבי יוחנן - עבר אחר כך לבבל. או שמדובר ברבי אבהו ובבנו שחיו מלכתחילה בבבל. ולא מדובר ברבי אבהו שהיה תלמידו של רבי יוחנן בארץ ישראל.

5.
והביטוי "שלחו מהתם" יש לו משמעות נקודתית בסוגייתנו.
הגמרא מספרת שרב שמואל אכל מהחלב אחרי שרב אחאי אסר, והרי למדנו [בגמרא חולין דף מד עמוד ב] שחכם שהורה לאיסור אסור לחכם אחר להתירו. ה"יד מלאכי" [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוג כ, ולא מצאתי בספר עצמו] עונה: אם המתיר גדול מהחכם שאסר הוא רשאי להתיר, לכן שלחו מארץ ישראל להודיע שרב אחאי הוא "מאיר עיני גולה" ולכן אי אפשר להתיר את מה שאסר. למרות שהלכה כרב שמואל בריה דרב אבהו.

5.1
לפי זה יוצא שבסוגייתנו יש משמעות מיוחדת לביטוי "שלחו מתם", ולא מעיד שמדובר בחכמים סבוראיים.

5.2
כמו כן, מובא הסבר נוסף ב"ילקוט ביאורים", שם, ששני האישים המוזכרים בסוגיה כלל לא פסקו בו זמנית, אלא כל אחד מהם פסק בלי ידיעת הפסק של חברו. ולכן יכול היה רב שמואל להתיר את מה שאסר רב אחאי, וכן ייתכן שלא חיו באותו מקום ואפילו לא חיו באותה תקופה. ושוב, ממילא, אין הכרח לקשור את הסוגיה עם תקופת הסבוראים דווקא.