סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "והלכתא"

אמוראים: רב אחא ורבינא

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; אמוראים]

חולין נח ע"א


"רב אחא סבר לה כרב אחא בר יעקב, ומתני לה לדאמימר כדאמרן; רבינא לא סבר לה כדרב אחא בר יעקב, ומתני לה לדאמימר בהאי לישנא, אמר אמימר: הני ביעי דספק טרפה, דשיחלא קמא - משהינן להו, אי הדרה וטענה - שריין, ואי לא - אסירן; איתיביה רב אשי לאמימר: ומודים בביצת טרפה שאסורה, מפני שגדלה באיסור! אמר ליה: התם בדשיחלא קמא, אם כן גדלה, גמרה מבעי ליה! תני: גמרה, אלא הא דתנן, ולד טרפה; ר' אליעזר אומר: לא יקרב לגבי מזבח, ר' יהושע אומר: יקרב, במאי קא מיפלגי? כשעיברה ולבסוף נטרפה, רבי אליעזר סבר: עובר ירך אמו הוא, ור' יהושע סבר: עובר לאו ירך אמו הוא. אי הכי אדמיפלגי לגבוה, ליפלגו להדיוט! להודיעך כחו דרבי יהושע, וליפלגו בהדיוט, להודיעך כחו דרבי אליעזר! כח דהיתירא עדיף ליה. ומודים ודאי בביצת טריפה שאסורה - בדשיחלא קמא, מאי טעמא - גופה היא.
והלכתא: בזכר - כל שנים עשר חדש, בנקבה כל שאינה יולדת."

 

1.
רב אחא פסק שטריפה יולדת ורבינא פסק שטריפה לא יולדת. ולכן, לפי רבינא שטריפה לא יולדת כל הדו-שיח בין אמימר ורב אשי מתנהל באופן שונה.

2.
בסוף הסוגיה הגמרא פוסקת את ההלכה, שבזכר ניתן לדעת אם הוא טריפה אם הוא חי יותר מ 12 חודשים, ואילו לגבי נקיבה ה"מבחן" הוא אם היא יולדת, מכיון שטריפה אינה יולדת - כרבינא.

3.
ראה דיון בפסק זה ב"מתיבתא", הערה לב:

3.1
שאלה ראשונה: מדוע פוסקים במפורש "וזכר..." הרי זה כרב הונא [בסוגיה הקודמת] שלא מצינו שחולקים עליו.

3.2
שאלה שניה: מדוע פוסקים במפורש שבנקבה "כל שאינה יולדת", הרי זה כרבינא, ויש לנו כלל, שבכל מחלוקת בין רב אחא ורביניא פוסקים לקולא. וה"קולא" בסוגייתנו היא כדינו של רבינא שטריפה אינה יולדת, ואם היא יולדת סימן שאינה טריפה.

3.2.1
לגבי השאלה השניה הצל"ח מסביר שיש אופן שרב אחא הוא "לקולא", ולכן הגמרא הכריעה בוודאות ובאופן ספציפי כרבינא.

3.2.2
לגבי השאלה הראשונה, אולי ניתן לומר שהגמרא פסקה כרב הונא כדי להתחיל דיון דומה בסוגיה הבאה לגבי דברים שלא מתקיימים יותר מ 12 חדשים.

3.2.3
ואולי ניתן לחדש ולומר: דעתו של רב הונא נאמרה רק לגבי ספק טריפה, ואילו לפי ה"והלכתא" גם בטריפה ודאית ה"מבחן" של 12 חודשים יכריע.

3.4
אמנם זה לא מתאים להלכת הרמב"ם:
רמב"ם הלכות שחיטה פרק יא הלכה א:

כל בהמה או עוף שנולד בהן ספק טרפות מטריפות אלו, כגון בהמה שנפלה ולא הלכה, או שנדרסה בידי חיה ואין ידוע אם האדים בשר כנגד בני מעים או לא האדים, או שנחבסה גולגלתה ואין ידוע אם רובה או מיעוטה וכיוצא בדברים אלו, אם היה זכר ושהה שנים עשר חדש הרי זו בחזקת שלימה כשאר כל הבהמות, ואם היתה נקבה עד שתלד, ובעוף בזכר שנים עשר חדש, ובנקבה עד שתלד כל הביצים של טעינה הראשונה ותטעון טעינה שנייה ותלד.

3.4.1
ואולי להיפך: לפי רב הונא ההלכה נקבעה גם לטריפה ודאית ולפי ה"והלכתא" - הכלל נקבע רק לגבי "ספק".

4.
בפשטות, ה"סתמא דגמרא" אומרת את הקטע של ה"והלכתא", כנראה הכוונה לסבוראים.


5.
בסוגיינו ניתן לומר שהסוגיה כולה היא "סבוראית" בגלל שיש שני לשונות בהבאת מחלוקת אמימר ורב אשי, ובודאי 2 הלשונות הללו לא נאמרו בידי רב אשי "עורך הגמרא" [כך אומר גם הרב זיני, "רבנן סבוראי", עמוד 176, וראה שם הוכחות נוספות – מהראשונים והפוסקים - שחלק ניכר מסוגייתנו היא הוספת מאוחרת].

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר