סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "תנן"; "תניא"; "במאי קמיפלגי"; "אי הכי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין נח ע"א


"אלא הא דתנן, ולד טרפה; ר' אליעזר אומר: לא יקרב לגבי מזבח, ור' יהושע אומר: יקרב במאי קא מיפלגי? בשנטרפה ולבסוף עיברה; ר' אליעזר סבר: זה וזה גורם - אסור, ורבי יהושע סבר: זה וזה גורם - מותר. אי הכי, אדמיפלגי לגבוה ליפלגו להדיוט! להודיעך כחו דר' יהושע, דאפילו לגבוה נמי שרי."

 

1.
הגמרא מקשה על אמימר. ממשנה-"דתנן".

2.
האם "הגמרא" ["בעל הגמרא"; "עורך הגמרא"; "תלמידי הישיבה"] מקשה או "רב אשי" עצמו מקשה.
ראה "מתיבתא", הערה ח.

2.1
אולם לא ברור "למאי נפקא מינה", האם יש משמעות להבחנה זו?

2.2
ומה ההבדל בין "רב אשי" שמופיע בסוגיה ל"בעל הגמרא"?

2.3
אם נאמר שמדובר שבני הישיבה הקשו הרי שמדובר שהשאלה נשאלה בזמן הדיון בין תלמידי הישיבה של רב אשי ואמימר, ולא רב אשי עצמו שאל את השאלה.

2.4
אבל מה הנפקות של הבחנה זו?

2.5
נראה, שדברים של רב אשי יותר נפסקים להלכה, ולכן אם שאלה זו היא של רב אשי ולא תהיה תשובה מספקת, הרי שזו תישאר דעתו של רב אשי וייפסק להלכה.

3.
מהגמרא משמע שמדובר במשנה, ואילו תוס' גורס "דתניא" – ברייתא. ראה "מתיבתא", הערה ט.

4.
אמנם יש משנה כזאת, אבל לא לגמרי באותה לשון. גם אין התאמה בשמות החכמים.

5.
ונראה לומר, שהברייתא שמובאת בסוגייתנו היא הסבר ופירוש, כשה"תנא קמא" במשנה הוא למעשה רבי יהושע בברייתא.
וסוגייתנו שפותחת "דתנן" רוצה ללמדנו שזוהי כוונת אותה משנה, ומכיון שהיא נחשבת כ"משנה" השאלה ממנה חזקה יותר משאלה מתוך "ברייתא".

6.
לפי זה, אולי גם יותר ברור מדוע יש להעדיף את ההנחה, שאת השאלה בגמרא שואל "רב אשי" עצמו [שמופיע בסוגיה], שיתכן והוא היה מוסמך [כ"עורך הגמרא"] לתת משקל להרחבת הברייתא למשנה ולהחשיב את ההרחבה לחלק מהמשנה.

7.
כשהגמרא ציטטה את המשנה/ברייתא היא שואלת "במאי קמיפלגי" – באיזה מקרה הם חולקים ומאיזה נימוק. והגמרא עונה "בשנטרפה... זה וזה גורם", ולפי זה, יש קושיה של "אי הכי". הקושיה נפתחה בביטוי "אלא הא דתנן...", כלומר, השאלה של "במאי קמיפלגי" איננה הקושיה עצמה, והיא מתאימה לכל השיטות ולא רק לשיטת אמימר.

8.
הקושיה עצמה מתחילה למעשה בביטוי "אי הכי". הקושיה היא על אמימר [אם היא קושיה על שני הדינים של אמימר, ראה "מתיבתא", הערה י]. ואילו התוס' [כאן, ד"ה "אי הכי"] מקשה שבכלל הקושיה היא לא על אמימר בלבד, אלא היא מוסבת גם לולא הפירוש של אמימר – כפי שמבואר בלשון השני בגמרא. ראה "מתיבתא", הערה יב, ושם, מביא מתוס' במסכת גיטין טז עמוד ב, ד"ה "הא", שכאשר הקושיה היא על שני הלשונות בגמרא, אזי הגמרא משתמשת בכל אחת מהקושיות על כל אחד מהלשונות במינוח "אי הכי".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר