הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "ואיכא דאמרי"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין נג ע"א
"בעי רב אשי: שאר עופות טמאין, יש להן דרוסה או אין להן דרוסה? א"ל רב הלל לרב אשי, כי הוינן בי רב כהנא אמר: שאר עופות טמאין יש להן דרוסה. והאנן תנן: ודרוסת הנץ בעוף הדק! דרוסת הנץ בדכוותיה, ואינך בדזוטרא מינייהו; ואיכא דאמרי: דרוסת הנץ - בדרבי מיניה, ואינך - בדכוותייהו."
1.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק ה הלכה ה:
והנץ יש לו דריסה ואפילו בעוף גדול ממנו, אבל שאר עופות הדורסים יש להן דריסה בעוף שכמותן, ואין להן דריסה בעוף שהוא גדול מהן.
2.
כסף משנה הלכות שחיטה פרק ה הלכה ה:
ומ"ש והנץ יש לו דריסה ואפילו בעוף גדול ממנו אבל שאר עופות הדורסים יש להם דריסה בעוף שכמותן וכו'. ... ובגמרא (חולין דף נ"ג) בעי רב אשי ... ומשני דרוסת הנץ בדכוותיה ואידך בדזוטר מיניה ואיכא דאמרי דרוסת הנץ בדרב מיניה ואינך בדכוותייהו ופסק כלישנא בתרא ולחומרא וכן פסקו הרי"ף והרשב"א
הוא מסביר שהרמב"ם פסק כ"לישנא בתרא" שהוא ה"ואיכא דאמרי". והוא מוסיף "ולחומרא". משמע ממנו שהרמב"ם לא הכריע כ"לישנא בתרא" באופן עקרוני כי זו שיטתו, אלא מפני שרצה לפסוק "לחומרא".
או אולי כוונתו, שאמנם הוא פוסק כעיקרון כ"לישנא בתרא", וממילא התוצאה בסוגייתנו שהדין הוא "לחומרא".
3.
וה"מגיד משנה", הלכות שחיטה פרק ה הלכה ה:
והנץ יש לו דריסה ואפי' בעוף וכו'. בפ' א"ט (דף נ"ג) בעי רב אשי ... ואיכא דאמרי דרוסת הנץ ברברבי מיניה ואינך בזוטרי מינייהו. ורבינו פסק כלישנא בתרא וכן פסק הריא"ף ז"ל:
משמע ממנו שהרמב"ם פוסק "כלישנא בתרא" והוא לא מזכיר את "ולחומרא" כמו ה"כסף משנה". אלא , שבהמשך דבריו הוא ממשיך לנמק את דבריהם, ומשמע מזה שהכרעת הרמב"ם לא נובעת מעצם השימוש בגמרא בלשון "ואיכא דאמרי".
4.
בסוגיה הבאה גם יש שני לשונות בגמרא:
אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי: אין דרוסה לשועל, איני! והא כי אתא רב דימי אמר, מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: יש דרוסה! אמר רב ספרא: ההיא חתול הוה. איכא דאמרי, אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי: יש דרוסה לשועל, איני! והא כי אתא רב דימי אמר, מעשה ודרס שועל רחל במרחץ של בית היני, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו, אין דרוסה! אמר רב ספרא: ההוא כלב הוה
5.
והרמב"ם, הלכות שחיטה פרק ה הלכה ד:
"... אפילו חתול ושועל ונמייה וכיוצא בהן יש להן דריסה וכל שכן בעופות."
משמע שפוסק כמו ה"איכא דאמרי" וכך מציין ה"מגיד משנה".
6.
ואילו ה"כסף משנה":
כסף משנה הלכות שחיטה פרק ה:
"ומ"ש ובגדיים אפילו חתול ושועל ונמייה שם אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמייה בגדיים וטלאים עוד שם (דף נ"ג) אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי אין דריסה לשועל וכו' ואיכא דאמרי אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי יש דריסה לשועל. וכתב הרי"ף דהוה ליה ספיקא דאיסורא ולחומרא וכ"כ הרא"ש. וכתב עוד ודוקא בטלאים ובגדיים דלא עדיף מחתול וגם למטה מהזאב הו
משמע ממנו, שגם הרמב"ם פוסק כ"לישנא בתרא"="ואיכא דאמרי" מפני שיש כאן ספק כיצד להכריע בין שני הלשונות וההכרעה היא "לחומרא" [וממילא כמו ה"לישנא בתרא"]. הערה: הרי"ף פוסק "לחומרא" דווקא בשאלה זו בגמרא.
כלומר, בשתי ההלכות [הסוגיות] ה"כסף משנה" עקבי בהסבר דברי הרמב"ם.
7.
למעשה, בטריפות מחמירים בספקות.
