הלל בשלושת הרגלים, חנוכה ובימי התשועה

הרב יהודה זולדן

ברכות יד ע"א

"אמר רבה: ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל".

רש"י הסביר מה הם הימים בהם גומרים את ההלל (=אומרים הלל שלם): "ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל - שהוא חובה לכל אדם, והם אחד ועשרים יום בשנה, כדאמרינן במסכת ערכין (י, א)". הכוונה היא לימי שלושת הרגלים, וחנוכה.

בגמרא בפסחים (קיז ע"א) נאמר: "והלל זה מי אמרו? נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". "כל פרק ופרק" - הכוונה היא לשלושת הרגלים, "על כל צרה שלא תבוא עליהן" - "כגון חנוכה" (רש"י).

עם קום מדינת ישראל, קבעה הרבנות הראשית לומר הלל ביום העצמאות.

הרב משולם ראטה (שו"ת קול מבשר א סימן כא) הסביר: "פשיטא בנידון דידן הנוגע לציבור של כלל ישראל, ויש כאן פדיון מעבדות לחירות שנגאלנו משעבוד מלכויות ונעשינו בני חורין והשגנו עצמאות ממלכתית, וגם הצלה ממיתה לחיים שניצלנו מידי אויבינו שעמדו עלינו לכלותנו, בוודאי חובה עלינו לקבוע יו"ט. ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דווקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות על ידי הכרזת העצמאות, ואלמלא נעשית ההכרזה באותו היום והיתה נדחית ליום אחר אז היינו מאחרים את המועד ולא היינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, ונס זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממוות לחיים הן במלחמתנו נגד הערבים בארץ ישראל והן הצלת יהודי הגולה מיד אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לארץ ישראל ובא על ידי כך הנס השלישי של קיבוץ גליות".

חובת ההלל ביום העצמאות היא איננה תשקיף למצב בהווה – הפוליטי, המדיני הביטחוני וכד'. היא בעיקרה הודאה לה' על שאירע אז בקום המדינה. כשם שיהודים אמרו תמיד הלל בפסח גם כשחגגו את ה"סדר" בסתר מאימת האינקוויזיציה, או אף בגטאות ובמחנות ההשמדה. גם בחנוכה המשיכו יהודים לומר הלל, על אף שבהיותם בגלות הדליקו את המנורה בתוך הבית מפחד הגויים. אומרים הלל בפסח למרות שעם ישראל חטא אחר כך בעגל ובמרגלים, ובחנוכה למרות שהיו באותה תקופה גם מתייוונים.

עם כל הקשיים הפנימיים והחיצוניים, הניסים שהיו במלחמת השחרור, קיבוץ הגלויות האדיר שמתחולל כאן, הריבונות של עם ישראל בארצו, זו הסיבה שאנו ממשיכים לומר הלל ולחוג את יום העצמאות בכל שנה ושנה.