הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין נא ע"ב

אמר רב נחמן: בית הרחם אין בו משום ריסוקי אברים. א"ל רבא לר"נ, תניא דמסייע לך: תינוק בן יום אחד -
תלמוד בבלי מסכת חולין דף נא עמוד ב
מטמא בזיבה. ואי ס"ד יש בו משום ריסוקי אברים, איקרי כאן מבשרו - ולא מחמת אונסו! הכא במאי עסקינן: כגון שיצא דרך דופן. ת"ש: עגל שנולד בי"ט - שוחטין אותו בי"ט! ה"נ: כגון שיצא דרך דופן. ת"ש...
 

1.
רב נחמן אומר דין והגמרא מביאה סיוע לדבריו ודוחה אותו. וכן אחר כך הגמרא מביאה כמה הוכחות לדבריו ודוחה אותם.

2.
להלכה נפסק כרב נחמן. אלא שיש מחלוקת גדולה בין רש"י לרמב"ם במה עוסק רב נחמן. וראה בפרשני הרמב"ם שמסכימים, שפירושו של רש"י נראה יותר מפירושו של הרמב"ם.

3.
מודגש שלמרות שהגמרא דוחה את ההוכחות לדברי רב נחמן בכל זאת הלכה כמותו, כנראה מפני הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". כלומר, מכך שהסוגיה טורחת לעסוק בדברי רב נחמן סימן שהסוגיה פוסקת כמותו [אע"פ שההוכחות נדחות ואינן הכרחיות].

3.1
בסוגייתנו, ה"השתדלות" של הגמרא היא בהבאת הוכחות לרב נחמן, למרות שהן נדחות.
לפעמים אומרים זאת גם כאשר הגמרא מקשה על אמורא כמה קושיות ומיישבת אותן.

4.
ונראה אולי לומר: הרמב"ם מסביר את רב נחמן באופן כזה שכמה מהוכחות הגמרא אינן "מתאימות" לדבריו [ראה בעיקר "לחם משנה", הלכות שחיטה, פרק ט, הלכה יז].

4.1
אולי הרמב"ם סובר שאם ההסבר בגמרא כרש"י הרי ההוכחות נדחו ומדוע לפסוק כמותו.
ולכן אולי הרמב"ם שינה את פסיקת רב נחמן והעמידה באופן שונה כדי שכל הדיון בגמרא לא יהיה "רלוונטי" ונשאר בפשטות – מסברא – שהלכה כרב נחמן.