שדו ליה בציר
חולין מט ע"ב
"א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא: ר' שמעון, וסכנת נפשות, ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל?...
אמר ליה: אודי לי מיהת בציר, דהא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבנן, כי הוה להו גילויא - שדו ליה בציר".
קשה, הכיצד מביא רבא ראיה מרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, והלא הם היו תלמידיו!
שהרי מצינו אותו מצוה אותם, ואפילו בכצוואה ללאחר מותו, במסכת בבא בתרא דף קל ע"ב:
"אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע: כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פירכא, לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי, אי אית לי טעמא אמינא לכו, ואי לא - הדרנא בי. לאחר מיתה, לא מיקרע תקרעוהו ומגמר נמי לא תגמרו מיניה...".
בעיונים שבמהדורת שטיינזלץ הציע לפרש שאת הראיה מרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מביאה סתמא דגמרא.
אלא שאין לשון הגמרא מורה כך, שכן נאמר: "אמר ליה", כלומר שזהו המשך דו השיח שבין רבא לרב נחמן בר יצחק. ובכתב יד רומי 123 מפורש: "א"ל רבא לרב נחמן ואודי לי...". גם שמות האמוראים זהים בכתבי היד לגרסתינו.
אלא יש לפרש שאכן הביא רבא הוכחה לדבריו מהצעירים רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבנן. וראיה לכך, שהרי 'רבנן' פירושו תלמידי בית המדרש.
אלא שהראיה לא היתה מתורתם, אלא מעצם המציאות – מכך שהם לא ניזוקו באותן פעמים שהם השליכו לציר ואכלו, כאשר אירע גילוי משקים.
ואפשר שדוקא הצעירים הכניסו נוהג חדש זה, לאחר שחקרו ומצאו, ונתחדש להם "שהציר שורף הארס ושוב אינו מזיק", כלשון רש"י.
גם אפשר שלמדו זאת מחכמי האומות, כמו שאמרו באיכה רבה פרשה ב, יג: "אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמן". שכן אותו הצמד, שהיו רגילים תמיד להיות יחדיו, לא היו ספונים בבית המדרש בלבד, אלא היו גם ספנים, ועסקו במסחר, במסכת גיטין דף עג ע"א: "רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבן שומשמי אגידא דנהר מלכא, אגור מלחי לעבורינהו". וגם תפסו והנהיגו ספינה של בעל חובם, במסכת כתובות דף פה ע"א: "תפסוה אינהו, רב פפא מימלח מלוחי, רב הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא".
[אמנם גם חכמי ישראל ידם רב היתה להם בחכמות, ולחד תירוצא בגמרא דוקא "סוד ה' ליראיו". אלא שאם היה נגלה הדבר בסוד ה', לא היו רבא ורב נחמן בר יצחק פחותים מרב פפא ורעיו].
עוד יש לומר שרב פפא (ורעו רב הונא בריה דרב יהושע רק אחריו) היה הראשון לנסות על עצמו את כח הציר. שכן מזלו שפר לו כנגד המזיקין, במסכת פסחים דף קיא ע"ב: "אביי הוה שקיל ואזיל, ואזיל רב פפא מימיניה ורב הונא בריה דרב יהושע משמאליה, חזייה לההוא קטב מרירי דקא אתי לאפיה דשמאליה, אהדרא לרב פפא לשמאליה, ולרב הונא בריה דרב יהושע לימיניה. אמר ליה רב פפא: אנא מאי שנא דלא חשש לי? אמר ליה את שעתא קיימת לך".
