מעט מאורו של הדף הימי
הרב יהודה זולדן

איבוד לדעת בעת גזירות שמד

במסגרת אגדות החורבן מסופר על ארבע מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון - ילדים למשכב זכור, וילדות לפלגשים (רש"י), ומאחר והם הרגישו מה עומדים לעשות להם, קפצו לים והתאבדו "ועליהם הכתוב אומר: 'כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה' (תהילים מד, כג)". (גיטין נז ע"ב). תוס' (ד"ה קפצו) שואל, איך הם התאבדו, הלא ר' חנינא בן תרדיון אומר: "מוטב שיטלנה מי שנתנה, ואל יחבול הוא בעצמו" (עבודה זרה יח ע"א)? ומשיב: שהם יראו מיסורין. כמו כן, שוביהם היו רק מבצעים בהם את זממם אך לא היו הורגים אותם. בפסקי תוס' (גיטין סי' רטו) כותב: "בשעת גזירות מותר להרוג עצמו כשדואג מן הייסורין".
לפי מספר פרשנים, היראה מיסורים, היה גם פחדו של שאול המלך, שנפל על חרבו ומת (שמואל א לא, ד, רלב"ג). הרד"ק (שם) כותב ששאול ידע משמואל שהוא ממילא ימות בקרב, לכן לא חטא כשנפל על חרבו.
אך יש חולקים. בשיטה מקובצת (כתובות לג ע"ב) מובאת דעה אחרת, לפיו "בכל מאדך- אפילו נוטל את נפשך", הכונה גם לסבול ייסורים שאין להם קצבה. גם ביחס לשאול, נאמר במדרש: " 'אך את דמכם לנפשותיכם'- להביא את החונק עצמו. יכול כשאול? תלמוד לומר: 'אך' " (בראשית רבה לד, ה). בדעת זקנים מבעלי התוס' (בראשית ט, ה) פירש את המדרש: "פירוש שאיננו יכול לחבול בעצמו כלל, ושאול שלא ברשות חכמים עשה".
שאלות קשות ומורכבות כאילו, העסיקו את עם ישראל בעת גזרות שמד, בתקופת מסעי הצלב, בשואה, ועוד. "ואותם קדושים ששחטו עצמם שלא סמכה דעתם לעמוד בנסיון, קדושים גמורים הם וראיה משאול" (ר' פרץ ב"ר אליהו מקורביל, הגהות על ספר מצוות קטן, מצוה ג הגהה ז). "ועל כל פנים ממה ששבחו את התינוקות שנשבו לקלון, ...נראה דדבר הגון הוא, וזה למדנו משאול" (הראי"ה קוק שו"ת משפט כהן סי' קמד עמ' שכו). (ראה: הרב יששכר גואלמן, "השתקפות מותו של שאול בספרות ההלכה", ערכים במבחן המלחמה, עמ' 251-233).