'אבא' שֵׁם או כינוי?
חולין מה ע"ב
"אי הכי אמר אבא, לא ידע בטרפות ולא כלום".
פירש רש"י:
"אבא - רב הכי הוה קרי ליה שמואל דרב הוה עדיף מיניה".
כך פירש רש"י גם במסכת חולין דף לח ע"א:
"לאבא – לרב, הוה קרי ליה שמואל הכי, משום כבוד".
ובמסכת יבמות דף נז ע"ב:
"ומודה לי אבא - משום דקשיש מיניה קרי ליה אבא כמו לשון נשיאי ורבי".
ובדומה במסכת פסחים דף מ ע"א:
"לאבא - רבה, הכי קרי ליה לשון רבנות".
אבל התוספות בדף לח ע"א הקשה על רש"י והביא את פירוש הערוך:
"אצטריך ליה לאבא - פירש בקונטרס דשמואל הוה קרי הכי לרב בלשון כבוד. ובערוך פירש שכך שמו ורב היו קורין אותו על שם חשיבותו כמו דבכל דוכתי הוו קרו ליה רבי לר' יהודה הנשיא. ושמואל שהיה חבירו היה קורהו בשמו. וכן לקמן 'אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום' ובערבי פסחים (פסחים דף קיט:) גבי גוזלייא וארזילייא לאבא. ובפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אי קפיד אבא קטרו ביה המיינא. ובפירוש משמע סוף פרק ראשית הגז (לקמן דף קלז:) דאמר רבי יוחנן לאיסי מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא וכעס עליו ר' יוחנן על שקראו כן, משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות. ומיהו ממה שהיה קורהו בשמו לחודיה לא היה כועס אי לאו משום דאמר אריכא שזהו לשון גנאי, דר' יוחנן גופיה היה קורהו אבא בפרק כסוי הדם (לקמן פד.) אבא ממשפחת בריאים הוה, אע"פ שרב היה חשוב הרבה מר' יוחנן. מיהו על רב המנונא דאמר בפ' יה"כ (יומא דף פז.) קא אזיל אבא למיקטל גברא קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו, ואמר בחלק (סנהדרין ק.) מפני מה היה נענש גחזי מפני שקורהו לרבו בשמו. ולפירוש הקונט' דאבא לשון חשיבות ניחא".
קושית התוספות על הערוך מתורצת בגירסת הלכות רי"ץ גיאת הלכות תשובה עמוד סו:
"א"ל קאזיל מר למיקטל גברא".
גמרא נוספת כדוגמת קושיית התוספות, במסכת שבת דף נג ע"א:
"אזל רבי חייא בר יוסף אמרה לשמעתא דרב קמיה דשמואל, אמר ליה: אי הכי אמר אבא - לא ידע במילי דשבתא ולא כלום".
ושם אכן פירש רש"י באופן מעט שונה:
"אבא - חברי, כמו: אברך (בראשית מא) - אבא למלכא".
כשיטתו כתב התוספות גם במסכת יבמות דף נז ע"ב, בקיצור, אך גם עם תוספת:
"אמר שמואל ומודה לי אבא - לא כמו שפירש בקונטרס לשון חשיבות אלא כך היה שמו של רב כדפירש בערוך בערך אבא כדאמרינן בברכות (דף מז.) אילו מייתו ארדליא וגוזליא לאבא. ורב כהנא דאמר (שם דף סב.) דמי פומיה דאבא כדלא טעים תבשילא ובראשית הגז (חולין קלז:) נמי אמר מאן ריש סידרא בבבל אמר ליה אבא אריכא. וקצת קשיא על רב כהנא שהיה תלמידו של רב היאך היה קורא לרב בשמו, ובחלק (סנהדרין ק.) אמר מפני מה נענש גחזי מפני שקרא רבו בשמו. ושמא משום דרב כהנא תלמיד חבר דרב הוה כדאמרינן בפרק אחד דיני ממונות (שם לו:) כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה דרב לא הוו צריכי. ובסוף בבא קמא (דף קיז:) נמי אמר דשייליה רבי יוחנן כל ספיקי דהוו ליה".
כערוך פירש גם הרשב"ם במסכת בבא בתרא דף נב ע"א:
"אבא - רב כך היה שמו כדקרי ליה בשחיטת חולין (דף קלז:) אבא אריכא דאמרינן מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא ואמרינן במסכת נדה (דף כד:) רב ארוך בדורו היה והאי דקרי ליה רב כמו שקורין לר' יהודה הנשיא רבי בארץ ישראל קרו ליה נמי בבבל רב וכן מצאתי בספר ערוך המובא מרומא".
וכך כתב כבר תלמידו של רש"י, במחזור ויטרי סימן תכה ד"ה רבי אומר:
"ודלא כפי' הקונטרס בהבא על יבמתו. דפי' ומודה לי אבא לשון חשיבות הוא שקורהו כך. דאי לשון חשיבות מה זה כעס. דקא"ל אבא אריכא קרית ליה".
וברש"י עצמו משמע שרק 'רבינו' הוא כינוי כבוד ולא 'אבא', במסכת חולין דף קלז ע"ב:
"אבא אריכא קרית ליה - ולא אמרת רבינו בלשון כבוד".
וכן מודה רש"י ש'אבא' הוא שֵׁם, כך היה שמם של אביו וסבו של שמואל, כך כתב במסכת ברכות דף יח ע"ב:
"בעינא אבא - מבקש אני את אבא, כך היה שמו".
ולמרות שכך היה שמו, עדין לשון כבוד הוא לקרא כך לאביו ככל האדם, כך נהג שמואל במסכת חולין דף קה ע"א:
"אמר שמואל: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא".
