סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: רב ושמואל

[אמוראים - תולדות]

חולין לח ע"א


"אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב, אמר להו: מאי אמר רב במסוכנת? אמרו ליה, הכי אמר רב: גועה, והטילה ריעי, וכשכשה באזנה - הרי זה פירכוס. אמר להו: אצטריכא ליה לאבא לאזוזי אוני? שאני אומר: כל שאינו דברים שהמיתה עושה. מאי נינהו דברים שהמיתה עושה? אמר רב ענן, לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: היתה ידה כפופה ופשטתה - דבר שהמיתה עושה, פשוטה וכפפה - דברים שאין המיתה עושה. מאי קמ"ל? תנינא: בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה - פסולה, שאינה אלא הוצאת נפש, הא החזירה - כשרה! אי ממתני', הוה אמינא: דוקא דכייפה ופשטה והדר כייפה לה, אבל פשוטה וכפפתה לא, קמ"ל.."

 

1.
סוגייתנו מהווה אחד המקורות החשובים ליחס בין "רב" ל"שמואל".

2.
שמואל שאל את תלמידי רב ושאל אותם מה אמר "רב" – שימוש בשמו - "רב". וכן התלמידים ענו לו: "הכי אמר רב" – כינו את רבם "רב".

3.
ואחרי שהתלמידים אמרו לו ההלכה בשם "רב" הוא שוב פנה אליהם: "איצטריכא ליה לאבא...?", כלומר הקשה על "רב". כאן הוא כינה את "רב" בשם "אבא".

שאלה: מדוע בפעם השניה שמואל כינה את "רב" בשם "אבא", ואילו בפעם הראשונה קרא לו "רב"?

4.
רש"י מסכת חולין דף לח עמוד א :

לאבא - לרב הוה קרי ליה שמואל הכי משום כבוד.

רש"י מפרש ששמו האמיתי היה "רב" והביטוי "אבא" הוא כינוי של כבוד. לפי רש"י מיושבת שאלתנו. בפעם השניה שמואל מקשה בסגנון שנראה, כביכול, כזילזול ב"רב", ולכן הוא הקדים וכיבד אותו בכינוי "אבא" כדי לומר שאינו מזלזל ב"רב".

5.
תוספות מסכת חולין דף לח עמוד א:

אצטריך ליה לאבא - פי' בקונטר' דשמואל הוה קרי הכי לרב בלשון כבוד
ובערוך פירש שכך שמו ורב היו קורין אותו על שם חשיבותו כמו דבכל דוכתי הוו קרו ליה רבי לר' יהודה הנשיא ושמואל שהיה חבירו היה קורהו בשמו

תוס' מביא את פירוש ה"ערוך": שמו האמיתי של "רב" היה "אבא". וכינוי הכבוד שלו הוא "רב", בדומה לכינוי "רבי" ל"רבי יהודה הנשיא". ושמואל שהיה חברו של "רב" רשאי היה לקרוא לו בשמו האמיתי "רב".

6.
לפי פירוש זה מדוע שמואל שינה מ"רב" ל"אבא"? מדוע דווקא כשהקשה עליו [בפני תלמידיו] קרא לו בשמו האמיתי "אבא"?

7.
ויותר מכך קשה: מדוע תלמידיו של "רב" ענו לשמואל "הכי אמר רב", מדוע הם קראו לרבם בשמו האמיתי? ואולי על שאלה זו ניתן ליישב: כאשר תלמידים אומרים הלכה בשם רבם הם רשאים לקרוא לו בשמו האמיתי: "הכי אמר רב....".

8.
המשך תוס':

וכן לקמן אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות כלום ובערבי פסחים (פסחים דף קיט:) גבי גוזלייא וארזילייא לאבא ובפרק כל גגות (עירובין דף צד.) אי קפיד אבא קטרו ביה המיינא ובפירוש משמע סוף פרק ראשית הגז (לקמן חולין דף קלז:) דאמר רבי יוחנן לאיסי מאן ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא וכעס עליו ר' יוחנן על שקראו כן משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות

עד כאן תוס' מוכיח ששמו האמיתי של "רב" היה "אבא".

9.
המשך תוס':

ומיהו ממה שהיה קורהו בשמו לחודיה לא היה כועס אי לאו משום דאמר אריכא שזהו לשון גנאי דר' יוחנן גופיה היה קורהו אבא בפרק כסוי הדם (לקמן חולין פד.) אבא ממשפחת בריאים הוה אע"פ שרב היה חשוב הרבה מר' יוחנן מיהו על רב המנונא דאמר בפ' יה"כ (יומא דף פז.) קא אזיל אבא למיקטל גברא קשה שהיה תלמידו וקורהו בשמו ואמר בחלק (סנהדרין דף ק.) מפני מה היה נענש גחזי מפני שקורהו לרבו בשמו ולפירוש הקונט' דאבא לשון חשיבות ניחא.

תוס' בסופו של דבר מקבל את פירושו של רש"י.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר